עבורה

יש לי מכר-חבר בוגר ממני, איש משפחה, נשוי, ילדים,

מידי פעם מתכתבים בפייס, וואטס-אפ,

הוא מוצלח ומוכשר ממני בעבודתו,

ובכל זאת שמתי לב שהוא נהנה שאני מפרגן לו...

חברים משותפים שלנו אמרו לי פעם,

נראה לנו שהוא דלוק עליך,

זה חייך אותי,

אני כ"כ לא בענין,

ולפתע כעת, אחרי שבועות שלא היינו בקשר,

הוא עושה לי "טיזיניג",

שולח לי תמונה שלו במכון הכושר,

זה שוב חייך אותי :)

שתוציאי אותי מכאן...

לפחות פיזית,

שלא אכלה כאן את זמני לריק,

שאהיה עסוק (לפחות) בדבר אחד מועיל יותר,

למשל: השתעבדות לך :)

אני אוהב להתבונן על עצמי "ממעל",

כל עוד אין גבירה שתתבונן כך עלי...מעלי :)

וכאשר אני "מתבונן" על עצמי,

אני רואה אדם בעל מראה סנוב משהו,

כאשר בתוך תוכי אני כה מלא ליחס,

מקנא למשל באותם אלו הנכנסים למעלית ואומרים "בוקר טוב", "שלום"...משהו,

אני לא נוהג כך...

נראה לי מוזר "לפרוץ" כך לחיי אדם זר,

כן, ברור, גם כאן הבעיה היא אצלי...אני :)

למה באמצע יום לחוץ אני "בוחר" להכנס לכאן ?

אני צריך למצוא רוגע,

למצוא מרגוע,

למצוא את זו שתבין צרכיי (כי אני לא מבין אותם...),

כי אלו גם צרכיה שלה...

עזבו את העבודה שאני נכה בראש,

מצפה, מיחל, הוזה, מדמיין אותי נכנע לגבירה,

מושפל על ידה...

אבל יש לי נכות נוספת - 

אני לא יודע לבקש,

כל אחד מגיע לעולם השליטה מהמקום שלו,

חינוך, אופי, עבר, הווה...

אני בילדותי ביקשתי, ולרוב לא קיבלתי,

או יותר נכון, קיבלתי את המילה - "לא" !

אז כאשר הוריך לא מספקים צרכיך (בעינייך),

אז מי יספקם ?!

ולכן...הפסקתי לבקש...כן, יש דבר שכזה.

מלפני בר המצווה שלי כבר עבדתי (ולמדתי) ופירנסתי עצמי,

למרות שלהוריי תמיד היה כסף,

אבל, הבנתי שרק אני אדאג לעצמי... 

אני פשוט לא יכול לשמוע יותר את המילה - "לא".

אז אני מתנהל בעולם,

עם מינימום בקשות,

מן נכות שכזו... 

אז מעולם לא הבנתי את השולטות ששאלו אותי - "מה אתה רוצה ? מה אתה מבקש ?"....

אני נופל בבורות שאני כורה לעצמי,

מי שיראה אותי,

תמיד יראה אדם מחייך,

שנראה שגם החיים (ולא רק...) מחייכים אליו,

אך בתוך תוכי, ההיפך הוא הנכון.

אז למה כאשר רואה אחרים מחייכים,

חושב שבטח אצלם הכל טוב...

מחשבות שכאלו...

אני עייף...הפורים היום-יומי לא עושה לי טוב,

מצד שני, מה/י כבר יעשה לי טוףףףףף ?!

בהמשך לנוסטלגיה של הפוסט הקודם...

נכנס היום לחנות נוחות באחת מתחנות הדלק,

מסתובב בין המדפים,

לפתע רואה אותה,

אישה מרשימה, גבוהה,

מתבונן בפניה,

ברור לי שאני מכיר אותה,

יש לי זכרון מעולה לפרצופים (ולעוד דברים שעדיף היה שאשכח...),

"מגגל" בזכרוני, נכנס למכוניתי,

ואז האסימון (כן, אני בגיל שעוד היו אסימונים) נופל,

זאת היתה רונית ויגלר, דוגמנית שכיכבה בצעירותי,

אחת היותר פרובוקטיביות [ של אז 😄 ],

כמדומני היתה הראשונה בישראל שהסכימה לעלות על המסלול עם בגדי לנג'רי חושפניים,

זכורה לי תמונת ישבנה עם חוטיני בתצוגת אופנה,

תמונה שעוררה אז סערה...[ אולי אפילו שמרתי תמונתה זו 😄 ]

היה נעים לראות שוב מישהי שכיכבה לא אחת ב"דרך אל העונג" שלי :)

עשיתי קצת ניקיון ברכבי,

פתחתי את התא הנמצא בין שני המושבים הקדמיים,

ומיד צפו ועלו הזכרונות.

מצאתי שם...אטבי כביסה...שרוך שחור...נר...,

חייכתי לעצמי, "נזקרתי" למה שימשו ומי השתמשה בהם עלי :)

ואז נעצבתי,

כי הבנתי שזה לעולם לא יקרה שוב...

בדיוק היה כעת כתבה בחדשות שערכה בדיקה,

מה מכיל יותר חיידקים -

גבינה צהובה המונחת על הצלחת ליד מלפפון וביצים,

גבינה צהובה המונחת על קרש החיתוך,

או - גבינה צהובה הנמצאת על הרצפה (10 שניות),

הפתעה !!!

הגבינה הצהובה שהונחה על הרצפה הכילה הכי פחות חיידקים,

כעת נותר (רק) למצוא הגבירה שתניח לי גבינה צהובה על הרצפה :) 

אלו הימים בהם אני "הראשון לזהות" את סיום עבודת המדיח,

האויר החם היוצא ממנו...עונג...

מי צריכה פורק מדיח ?

[ מצד שני, ראיון לעונש - לשטוף כלים במים קרים... ]