עבורה

אנו כבר בצהרי יום שלישי,

ואני, מיום שבת לא "שחררתי לחצים"
(כבר לא צריך "כלובון" גשמי, יש לי "כלובון" מנטלי).

ואולם מצד שני,

כמיהתי להישלט אינה פוחתת,

עובדה זו, היא אינדיקציה נוספת לכך,

שהשליטה, מבחינתי, לגישתי,

היא הרבה מעבר למימד הפיזי,

הכל בראש.

מצד שני, הראש כבר מפוצץ,

מתי זה כבר יצא מהראש...

או יותר מדויק - מתי אמצא מישהי באותו ראש :)

פעמיים כי-טוב ?

אני אדם פשוט,

מסתפק ב- פעם אחת.

קשה לצאת ליום פגישות,

להיות חייכני, חיובי, אסרטיבי, מכיל ואמפטי,

כאשר בפנים תחושותיי כ"כ אחרות...

צריך לשים תחפושת,

באסה

פוגש היום חבר קרוב,

מספר לו על המצוקה בה אני מצוי,

הוא מנסה לסייע, בכוחותיו הדלים,

מספר לי על מצוקות של אחרים,

ואני מהרהר ביני לבין עצמי,

"חבר - רע של אחרים לא עושה לי טוב...",

וגם הרע שלי - ממש לא עושה לי טוב,

אז מה/י כן י/תעשה לי טוב ?!

אולי לא מגיע לי שאחוש טוב...

בהמשך לפוסט מהבוקר...

זה כה כואב,

כאשר אני מודע לכך שהדבר שאני מחפש,

הוא הדבר - שלא יכול להתרחש.

אותה אהבה שהייתי זקוק לה מהוריי,

וכנראה לא התקבלה במינונים הנכונים,

לא אזכה לה לעולם,

לא מהוריי,

ובטח לא ממי שאינם הוריי.

ואני עד סוף ימי,

אמשיך לחפש,

לבקש, להתחנן,

ושוב ושוב אתאכזב.

הבור הגדול לעולם לא יתמלא,

אבל יחסי שליטה,

שאליהם אני מלא כמיהה,

יכולים להקל על הכאב,

שהרי מי שתבחר לשלוט עלי,

"תאהב" אותי בדרכה שלה,

ואני, רק בשל כך, אסגוד לה... 

כולם הוזמנו,

חוץ ממני,

אז אתמול הזמינוני,

והיום סדרת טלפונים,

התנצלויות,

"אתה האדם הכי אהוב אצלנו,

כ"כ מצטערת שפספסנו אותך",

אני כמובן מנחם אותם, "לא נורא", "קורה",

אבל אני לא אגיע, יש לי עיסוקים אחרים...עאלק...
 

כן, אלו הם חיי,

כ"כ אהוב,

ותמיד נותר בדד,

פספוס אחד גדול,

תמצית חיי...

לא משנה כמה כסף יהיה לי,

לא משנה כמה רם יהיה מעמדי,

לא משנה כמה יעריכו אותי, 

לא משנה כמה אהיה עסוק,

לא משנה היכן אהיה,

תמיד זה יחסר לי,

הקשר הייחודי של שליטה,

מישהי שממש אהיה שלה,

שאחוש רכושה,

החוסר הזה מאפיל על הכל,

בעיה...

* האם יתכן שאי שם ישנה מישהי,

  שחשה בדרך דומה, מ"מרום מעמדה" ?!

כמה סימלי זה שהזמר ג'ורג' מיקל נפטר בחג המולד,

עבורו זה אכן היה LAST CHRISTMAS (אחד השירים הכי אהובים עלי). 

זמר שהיתה לי זכות להעביר עמו את ימי נערותי,

עם שירים בלתי נשכחים שליוו אהבות חדשות.

מותו בא לי בתקופה די קשה עבורי,

וזה מדגיש כמה החיים קצרים,

והשאלה מה עושים בהם...

עוד יום עצוב...

שיחת טלפון עיסקית, חשובה מאוד,

לשם תיעודה, אני מקליט אותה.

לאחר מכן, מקשיב לה שוב.

נדהם ממה ששומע.

מהעבר השני גברת נחמדה,

ואני, ממש לא הייתי לחוץ/עצבני,

אבל הקול שלי נשמע כה סמכותי, אסרטיבי,

לעיתים אפילו תוקפני,

ובכלל לא ניסיתי [ מענין איך אני נשמע שכן מנסה 😄 ], 

כה הופתעתי מעצמי.

מספר זאת לאישתי,

היא מחייכת אלי,

ואומרת לי: אני תמיד אומרת לך שאתה כלבלב בגוף של אריה,

כפי שנאמר: "יודעת צדיקה נפש בהמתה"...

חוזר הביתה מוקדם,

היה עוד יום,

בדרך מדמיין עצמי נכנס למיטה,

מפנטז, מדמיין,

וכן...מאונן.

מגיע הביתה,

ממש לא בא לי...

אך כן בא לי (מאוד),

לשוב ולחוות מרות,

אז כן,

הקטע המנטלי,

חזק אצלי הרבה יותר מהקטע הפיזי...

מן טיפוס שכמותי. 

יש הקמים עם שיר קטן בלב,

אני קמתי הבוקר עם סשן קטן במחשבות,

בא לי להסניף ישבן,

בא לי לראות ישבן נפתח מעל פניי,

אך זה לא קורה, לא יקרה,

ובעולמנו אתם יודעים אין וואקום,

ולכן, מצד שני,

בא לי להוריד את אישתי על 4,

שתרים גבוה ישבנה החטוב,

ואני אתקע לה שם את נר ראשון של חנוכה,

והלהבה תרקד מחור ישבנה,

אותי זו תמונה שמדליקה...

איך אפשר כך לצאת ליום עבודה..

יום ראשון וחג שמח לכולם :)