בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 7 שנים. 26 בדצמבר 2016 בשעה 13:18

בהמשך לפוסט מהבוקר...

 

זה כה כואב,

כאשר אני מודע לכך שהדבר שאני מחפש,

הוא הדבר - שלא יכול להתרחש.

אותה אהבה שהייתי זקוק לה מהוריי,

וכנראה לא התקבלה במינונים הנכונים,

לא אזכה לה לעולם,

לא מהוריי,

ובטח לא ממי שאינם הוריי.

ואני עד סוף ימי,

אמשיך לחפש,

לבקש, להתחנן,

ושוב ושוב אתאכזב.


הבור הגדול לעולם לא יתמלא,

אבל יחסי שליטה,

שאליהם אני מלא כמיהה,

יכולים להקל על הכאב,

שהרי מי שתבחר לשלוט עלי,

"תאהב" אותי בדרכה שלה,

ואני, רק בשל כך, אסגוד לה... 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י