בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 13 שנים. 2 באפריל 2011 בשעה 11:14

שבת בצהריים,
חזרנו מעוד משחק עם הגדול,
איזה תחושה נעימה זו לחזור עם נצחון,
שמח שהוא חווה זאת,
שיש לו נפש בריאה.

לעיתים לא ברור איך הוא יציר כפיי,
שהרי אני פסימיסט מוצהר,
טוב שיש לו אמא חיובית,
שממנה שאב את נפשו הייחודית.

אני לצערי,
לא חוויתי תחושות של אהבה,
תחושות של קרבה,
תחושות של אמונה בי,
ולכן אני פגום (גם) מחשבתית.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י