בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 12 שנים. 28 ביולי 2012 בשעה 7:53

זה מקנן בנשמה,
לא נותן מנוח,
לא מרפה,
ובוודאי לא מרפא,
המחשבות מתרוצצות,
הדמיון עובד שעות נוספות,
איך גורמים למימוש,
אפילו של אחד אחוז,
של כל המראות וההזיות,
שחולפות ואינן מרפות.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י