בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 12 שנים. 29 ביולי 2012 בשעה 6:18

בוקר יום ראשון,
החום בחוץ אינו מרפה,
אך אינו מצליח לחמם את ה"אוירה" הפנים גופ(נ)ית.

הכמיהה העזה להיות נתון למרותה,
לשמש אותה, לשרת אותה.

אותה אחת ויחידה,
שאמצא ואסגוד רק לה.

האם זה אפשרי ?
האם עוד אחווה את שחשקה נפשי ?


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י