עבורה

יש אימרה, נכונה יש לאמר:
"חיים ומוות ביד הלשון".
[ אוי הלשון...איך אוהב להעניק באמצעותה עונג לגבירה...,
אך זה נושא לפוסט אחר :) ]

ואני הייתי מוסיף ואומר:
"חיים ומוות (גם) ביד הדימיון".

הדימיון הוא מימד נוסף במחשבות האדם,
מבחינתי הוא סוחף אותי למחוזות אחרים,
חלקם ישנים, חלקם חוויתי קצת,
חלקם מצטער שלא הספקתי,
וחלקם אירועים עתידיים (בתחום בו עסקינן),
שלצערי, מבחינתי,
כנראה שהם לעד יוותרו בלתי מושגים.

ולכן, הדימיון מנחה אותי מידי יום,
יש שהוא גורם לי ליהנות מהחיים,
ויש שהוא מפילני לקרשים.

לו רק הייתי מצליח ליישם עשירית ממה שמתרוצץ בדימיוני,
חיי היו מלאים ונעימים...