כן, גם בימים אלו,
למרות ועל אף מה שעובר עלינו כמדינה, כחברה,
מה שעובר עלי כאב לצנחן,
אני גם מרצה בסמסטר קיץ.
סמסטר קיץ הוא תמיד קשה יותר,
הן לסטודנטים והן למרצה.
קיץ, חם, אוירה של חופש,
מאוד קשה ללמוד וגם קשה ללמד.
התלבטתי הרבה לפני שנתתי הסכמתי להרצות בקיץ,
והנה רצה הגורל וממילא החופש לא ממש קיים,
ובוודאי שאין לי ראש לצאת לנופש בארץ ובטח לא בחו"ל.
והנה דווקא העובדה שאני מרצה מחזקת אותי בימים אלו,
זו תחושה מעצימה כל-כך שיש לי זכות גדולה
ללמד, להדריך (לעיתים אף לחנך) סטודנטים צעירים,
אנשים שבאים בימים לא פשוטים לשמוע את דבריי,
זה כל-כך לא ברור בעיני.
אחרי כל הרצאה יוצא עם כוחות עצומים.
אני יודע שאני מרצה טוב ומקבל על כך חיזוקים כל פעם מחדש,
רק לפני כשבוע סטודנטית שלי (לשעבר) סיפרה לי שישבה עם חברות ויצא להם לשוחח על מרצים,
והיא סיפרה שהיא מכירה אותי וחברתה אמרה לה:
"תשמעי, הוא המרצה הכי טוב שהיה לי בכל התואר,
מרצה מדהים, כריזמטי, מעביר החומר מעניין, אפילו מתבדח".
זה תמיד מדהים אותי מחדש איך אני כמרצה נוטף כריזמה ומשרה ביטחון על קהל השומעים,
ועם רדתי מהבמה אני מלא כמיהה וזקוק לאותה גבירה שאוכל לחסות בצילה...