אתמול הלכתי לבקר את אבי, מתאושש בבית הארחה מטופח.
הוא יודע וחש (איך לא...) שאני לא במצב אידיאלי,
הוא מדבר עימי ומנסה להוציאני מהאוירה המלנכולית,
ואז הוא אומר לי: "שמע, חשבתי עליך ומצבך בלילה, אני חושב שאתה צריך למצוא לך מישהי "מהצד"...".
אני מתבונן בו בתמיכה/ פליאה / הערצה: "מה כוונתך ?".
והוא משיב: "אתה יודע שאני אוהב, מעריך ואף מעריץ את אישתך, אבל אני חושב שאתה צריך "ריגוש" שחסר לך כנראה בבית".
ואני משיב לו: "איך אכיר ? איפה ? אני נשוי, זה כ"כ מורכב ומסובך..." (וחושב לעצמי - אם היה יודע איזו אישה אני כ"כ צריך...).
הוא עונה: "אתה נראה טוב, אני בטוח שתוכל למצוא".
ואז השותף שלו לחדר (בן 90!), מתערב בשיחה: "עם מראה כמו שלך אתה יכול למצוא 20 בחורות בערב,
וממשיך ואומר - אני עם המראה שלך הייתי מוצא 30".
אני מחייך ומסמיק... (אך מתעודד הן מהערתו והן מכך שגם בגילו המופלג המחשבות אותן מחשבות...).
אני עוזב אותם וחושב לעצמי (זה קורה הרבה),
לא רוצה 20, לא 10, אפילו לא 5 בחורות,
רוצה למצוא אחת, שהיא תהיה "ה-אחת" !
זה כ"כ מורכב, כ"כ מיאש...
היכן וכיצד אמצא את אותה אחת ?!