עבורה

עולם מוזר,

אני נכנסתי לפייס לאחר זמן רב בו נמנעתי ולא הבנתי על מה ולמה המאומה,

נכנסתי כהליך שיווקי לעיסוקי,

האמת זה דיי הוכיח עצמו,

אך זה שאב אותי.

שהרי אם אתה רוצה חשיפה, הכרה, הערכה,

אתה צריך להשקיע בזה,

לחפש "חברים" בתחום הרלבנטי לך,

אבל אז צריך גם להשקיע בבנית ה"חברות",

לעקוב אחרי אותם חברים,

לפרגן ב- "לייק" וגם - כן להגיב,

אם אתה רוצה שיגיבו גם לך.

ואני בסדר גמור עם "החוקים" הללו.

אלא מה,

בפייס אנשים יציגו בד"כ את ריגעי האושר,

את המראה המצודד שלהם,

ולא ישתפו את החברים ברגעים פחות טובים,

וזה בסדר - רק שצריך להיות מודעים לזה.

והנה תגובה שקיבלתי על דבר שפירסמתי לאחרונה בפייס - 

"אנו חברים וירטואלים אבל אתה מקרין הרבה שמחה ואופטימיות",

אז מי שקורא אותי כאן,

יודע כמה "שמחה ואופטימיות" אני מקרין :)

כאשר אני נע בין הקטבים של תקווה וייאוש,

וכן, אני בטוח שהדברים היו יכולים להיות אחרת,

לו רק... 

אני כנראה לא חבר של אף אחד/ת מכם/ן בפייס,

ואם, ורק אם, אתם בעלי אינטיליגנציה ריגשית גבוהה, 

קטונתי, אבל מציע לכם להיות רגישים יותר,

אולי מי מחבריכם "זועק" לעזרה...