בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 8 שנים. 18 בדצמבר 2015 בשעה 6:42

בהמשך לפוסט הקודם...

 

לא אני לא צריך את צלצולה של אראלה,

אני אפילו לא קונה כרטיס,

מאמין יותר בהשגת מטרה דרך עבודה (קשה),

איני הטיפוס המהמר,

אני גם לא שותה (יתר על המידה),

לא מעשן,

וכן...גם לא מזיין (מחוץ לנישואין)...[ רק את המוח, לפעמים 😄 ],

אבל, כן הוזה, מדמיין, מפנטז,

לחזור ולהיות נתון למרות,

הרי זו המהות...שלי...עבורי...

 

וכן, אם תהיתם, אני כמובן יושב וכותב המאמר,

שהרי אסור לי לאכזבה...

איזו תחושה נעימה זו,

למלא אחר ציווי...סוביקטיבי...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י