עבורה

יום האהבה,

מי שקרא הפוסטים האחרונים שלי,

הבין שהורי לא ממש ידעו להביע אהבה כלפיי...

אבי לא במצב בריאותי טוב,

וכבן טוב, הייתי היום בביקור אצל הוריי,

ושוחחנו גם על זה,

ועל המשמעויות של יחסם אלי.

אי יכולתם להביע אהבתם אלי,

ורגישותי היתרה (כנראה),

הביאוני למצב א-נומלי,

גדלתי כאחד החושב שלא מגיע לו כי יאהבו אותו,

וזו טרגדיה המשפיעה על כל מהלך חיי.

אני כה רוצה שיאהבו אותי,

לאו דווקא המין הנשי, שמיד אתייחס אליו,

אלא אני רוצה שכולם יאהבו אותי,

והרי זה דבר בלתי אפשרי, ולכן התיסכול רב.

וגם לגבי המין הנשי (ברור שאישתי אוהבת אותי),

אבל, אני כה רוצה לחוש אהוב, מוערך,

שאני מוכן לספוג הכל (כן הכל...גם בהקשר של אתר זה),

העיקר לחשוב שזה מה שיביא לי (סוג של) אהבה, הערכה.

מצד שני, אם הוריי לא השכילו להראות לי אהבתם,

כנראה שלא מגיע לי שיאהבו אותי...