בייבי סטפס

הוא כתב לי "תנסי לדבר"

נראה לי שהוא מבין שכשאני לא מדברת אז זה כבר לא טוב. כי אם אני מדברת באמת אז זה רק איתו ועם הג'ינג'ית שלי.

אני לא יודעת להסביר לו, לקלונקס שלי (ככה אני קוראת לו, הרב הוא הקלונקס שלי) שאני לא יודעת מה להגיד, אבל פשוט אין לי אוויר.

החרדה הזאת לא מרפה

האשמה תמיד שם

אני נופלת לתהום ואני לא יודעת להסביר למה. אבל אני יודעת שאני נופלת ונופלת, ואולי, בכלל לא מגיע לי לקום.

אני יודעת שהשחור הזה שעוטף אותי עכשיו זה שוב הדיכאון שמזכיר לי שהוא לעולם נוכח, ולעולם לא אנצח אותו באמת. 

אבל לפעמים מספיק לי גפרור אחד בשביל להעלים אותו לכמה דקות. 

אין לי ויכוח על למה מדוע וכמה

ככה הוא החליט וזה מה יש

פשוט עצוב לי

עצוב לי.