אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

בייבי סטפס

לפני 3 ימים. שבת, 16 במרץ 2019, בשעה 06:14

שינה

 

בום!

לפני 5 ימים. חמישי, 14 במרץ 2019, בשעה 09:38

We are back

 

חזרנו לדבר בשירים

כמו שרק אנחנו יודעות :) 

זה אומר שהלבבות שלנו התחבקו בחזרה.

אחרי הרבה זמן.. 

 

היא הייתה חסרה לי מאוד.

מאוד. 

לפני 5 ימים. רביעי, 13 במרץ 2019, בשעה 21:11

לחברה הכי מהממת שלי,

אהבת חיי אשר רק עכשיו באמת יצאה לחופשי.

 

דרושה בחורה מהממת

נשית, מטופחת, סקסית בטירוף עם ישבן מטריף וחזה מושלם.

רצוי ואף חובה

שלכל היופי הזה יהיה מחובר זין

אמיתי, כזה שלא יבייש אף גבר.

הכי רצוי

והכי חובה

אינטילגנציה רגשית, ולא רק רגשית.

היכרות כיפית וחוויה מדהימה מובטחת :)

 

נא לצרף תמונה

אפשר גם מהפנים ומטה

וכן, עם בגדים (למרות שתרגישו חופשי :)

לפני 6 ימים. שלישי, 12 במרץ 2019, בשעה 23:56

כי את רואה בהם חלקים ממך.

חלקים שאת שונאת בכל נפשך, חלקים בלתי נפרדים ממך.

מניפולטיביות, אגואיזם, התנשאות, כל מה שאת כל כך שונאת. כל זה בתוכך, עמוק בפנים. הרשימה כל כך ארוכה.

את כל כך שונאת אותם,

אבל הכי הרבה את עצמך.

 

על כך שנתת להם פתח לפגוע בך. ולא רק בך.

כולם.

מהראשון עד האחרון

מהכי קרוב עד ההכי רחוק

שונאת את כולם!

יש בליבך כל כך הרבה שנאה שאת עד היום לא מצליחה להסתכל לעצמך בעיניים. 

ואם הגעת למצב שאת צריכה לכתוב לעצמך בשביל להבין דברים פאקינג תתעוררי על עצמך כבר!!! 

לפני 6 ימים. שלישי, 12 במרץ 2019, בשעה 23:03

אחרי המשהו המזוקק הזה

בלי הרבה מעטפות

ושריטות

והתנהגויות הזויות

 

אחרי משהו אמיתי שנותן לבפנים לדבר מעצמו.

בלי מניירות.

 

אמת פשוטה

אהבה אמיתית

כוונה טהורה

משהו אמיתי

שלא קיים.

 

תהיי מציאותית

ותפסיקי לחפש. 

לפני 6 ימים. שלישי, 12 במרץ 2019, בשעה 22:27

ואני שם.

עוד קצת עבודה קשה

עוד קצת חוסר חיים

עוד קצת ואוכל להרשות לעצמי שבוע סיני לבד.

לשכב על הערסל שלי אצל מוסטפה מתחת לכוכבים.

ולנשום.

 

עוד קצת

ואני אפסיק לכעוס

ולזכור את כל מה ומי שעשה לי רע

ומה ומי שעשיתי לו רע אני.

ואכפר על כך, כי באמת אוכל. 

 

עוד קצת

ולא אהיה חייבת לאף אחד שום דבר.

 

עוד קצת

ולא אצטרך להקשיב לזיוני שכל ושיגעון גדלות של אחרים.

כי אפתח אחד משלי.

רק שיהיה לי כבר ממה לפתח אותו.

 

עוד קצת

ואפסיק לאכול בשקט חרא של אחרים.

 

עוד קצת

ואוכל לתת

לתת כל כך הרבה שאחזור לחייך באמת.

 

עוד קצת

ואפסיק להזיק לעצמי

ואתחיל לרפא את עצמי גם מבחוץ.

 

עוד קצת

וכל זה יהיה מאחורי

כי אם הגעתי עד כאן

אז עוד קצת

ואני שם. 

 

לפני שבוע. ראשון, 10 במרץ 2019, בשעה 22:08

מספיק בשביל להשאיר בוף שיספיק לי לשבועיים בשירותים בקומה של העבודה.

ככה מטומטמת אפשר להיות!

בא לי לסתור לעצמי.

 

אאאההההה😭😭😭

 

 

לפני שבועיים. שני, 4 במרץ 2019, בשעה 21:11

כל פעם כשהן באות עם הילדים שלהם לא ברור לי למה לעזאזל לסחוב אותם למרפאה?! מה כבר יש לזאטוטים שלכם לעשות שם חוץ מלהחריב לי את המקום ולהגדיל את כמות העבודה שלי פי שלוש?!?  ובחיי שלא חסר לי. שלא נדבר על רעש.

אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת ילדים.

הם חמודים מרחוק, כשהם לא שלי וכשאני יכולה לבחור את כמות הזמן שאוכל לשרוד במחיצתם.

חמודים זה החלק הקטן מהם, רובם מפלצות עם עיני עגל. מטעים כאלה.

לא יכולה להגיד שאי פעם פינטזתי על להוליד ילדים. וגם אם עברה מחשבה במוחי (תיאורטית)  אז רק בקיסרי כי אני את העיניינים שלי למטה לא מוכנה להרחיב. יש שיטות אחרות. ויש גבול.

הרחבת הכוס והפטמות שלי זה הגבול האדום שלי. עד כאן.

אחרי כמעט כל אחד הייתי אוכלת כאפות שחלילה וחס לא נכנסתי ממנו להריון, הבעתה שחשתי... הפחד והדפיקות לב. לא ברור אם מהילד או מהאבא.

ופה פתאום,

היא נכנסה אתמול עם פו הדב הקטן בן ה-4, מחונך להפליא, שהמיס אותי בשניה שחייך אליי עם שיני החלב האלה. 

וכשהפילו אותו עליי, אחרי שממש התבאסתי בהתחלה, יותר התבאסתי בסוף, כשהם הלכו.

פתאם היה לי נעים, ואפילו כיף. משהו הרגיש נכון, ולמאית שניה יכלתי לדמיין את עצמי אמא. למאית שניה, נתתי למחשבה הזאת להיכנס ולא לגרום לי לצמרמורת.

זה השעון הביולוגי אני משערת.. אין לי הסבר אחר ללמה להביא מפלצת קטנה לעולם פתאום לא נראה הדבר המפחיד ביותר שקיים.

 

נתחיל בלמצוא את האבא...

לפני שבועיים. שני, 4 במרץ 2019, בשעה 21:10

כל פעם כשהן באות עם הילדים שלהם לא ברור לי למה לעזאזל לסחוב אותם למרפאה?! מה כבר יש לזאטוטים שלכם לעשות שם חוץ מלהחריב לי את המקום ולהגדיל את כמות העבודה שלי פי שלוש?!?  ובחיי שלא חסר לי. שלא נדבר על רעש.

אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת ילדים.

הם חמודים מרחוק, כשהם לא שלי וכשאני יכולה לבחור את כמות הזמן שאוכל לשרוד במחיצתם.

חמודים זה החלק הקטן מהם, רובם מפלצות עם עיני עגל. מטעים כאלה.

לא יכולה להגיד שאי פעם פינטזתי על להוליד ילדים. וגם אם עברה מחשבה במוחי (תיאורטית)  אז רק בקיסרי כי אני את העיניינים שלי למטה לא מוכנה להרחיב. יש שיטות אחרות. ויש גבול.

הרחבת הכוס והפטמות שלי זה הגבול האדום שלי. עד כאן.

אחרי כמעט כל אחד הייתי אוכלת כאפות שחלילה וחס לא נכנסתי ממנו להריון, הבעתה שחשתי... הפחד והדפיקות לב. לא ברור אם מהילד או מהאבא.

ופה פתאום,

היא נכנסה אתמול עם פו הדב הקטן בן ה-4, מחונך להפליא, שהמיס אותי בשניה שחייך אליי עם שיני החלב האלה. 

וכשהפילו אותו עליי, אחרי שממש התבאסתי בהתחלה, יותר התבאסתי בסוף, כשהם הלכו.

פתאם היה לי נעים, ואפילו כיף. משהו הרגיש נכון, ולמאית שניה יכלתי לדמיין את עצמי אמא. למאית שניה, נתתי למחשבה הזאת להיכנס ולא לגרום לי לצמרמורת.

זה השעון הביולוגי אני משערת.. אין לי הסבר אחר ללמה להביא מפלצת קטנה לעולם פתאום לא נראה הדבר המפחיד ביותר שקיים.

 

נתחיל בלמצוא את האבא...

לפני שבועיים. שבת, 2 במרץ 2019, בשעה 16:14

לשלוח לו תמונות עירום

בכלל להצטלם בעירום, לא עשיתי את זה המון זמן.

אני והגוף שלי קצת ברוגז, אז אני מתעלמת מקיומו.

 

לאונן לו במצלמה, זה מדליק אותי פצצות.

יותר מדליק אותי לראות אותו מאונן עליי תוך כדי.

ועוד יותר בא לי שזה יהיה בחדר אחד פנים מול פנים. אולי עם צופים, מי יודע..

 

לשמוע אותו מתלהב מהכוס שלי, כמה שהוא צר וטעים לו. 

 

להוציא את הלשון שלו ממני בכוח.

 

להסתשן במסיבה, קשורה על צלב.

 

להסתשן בכלל.

 

לעוף.

 

לצאת מהגוף.

 

לחוות את הרגע הזה שהכאב נהיה לא כואב יותר. 

 

להגשים פנטזיות שאני מפחדת להגשים.

 

להרגיש בטוחה אפילו לשניה. 

 

 

אני הרבה יותר סוטה ממה שאני מוכנה להודות בפני עצמי.

וזקוקה למגע הרבה יותר ממה שאני מסוגלת להכיל.

 

אז אולי זאת הדרך..