לפני 3 שנים. 2 באפריל 2021 בשעה 1:51
לפעמים
הלב שלי צורח את האמת
ולפעמים
כל כך כואב לו
אבל הסאונד תקוע, לא שומעים
לא מרגישים
הכל דממה.
לפעמים
אני מרגישה שיש סיכוי
אפשר לקרוא לזה אופטימיות
אבל זה רק ניסוי
לכיסוי התבניות
ושוב, דממה..
זה מרגיש שכל כלי הדם שלי מעבירים חשמל
מהסוג הכואב
הזה שגורם לי לצרוח
ושוב, בלי קול.
הכל דממה.
אני רוצה יותר טוב לעצמי
במיוחד כשאני מסתכלת במראה לתוך העיניים
אני יודעת את הרע והטוב
וכשאני מסתכלת אליו לשמיים
אני מתפללת שזה יעבור
ושחלק לעולם לא ישתחרר, אלא רק ישתפר
ואולי מתישהו יצא ממני האור.
והדממה תהפוך למוזיקה