שהרגיש כמו סתירה
אבל כזאת שמפכחת אותך מהתקף חרדה.
"את נתת רק לה לראות את כל המכלול שבך"
היא יודעת על מה היא מדברת
בת 26 תמימה, אבל בוגרת מדי.
וזה נכון, היא ועוד אדם אחד בחיי ראה בי את כל הצדדים האפשריים, ואהבו אותי בזכות ולמרות זאת.
רק לה הראתי את הלב מבפנים, מבחוץ, מדמם, שמח, מאמין, קרוע, שבור, מלא תקווה וחלומות, וכמהה לאהבת אמת.
רק לה הראתי את הרסיסים שנשארו
והיא דאגה לאסוף אותם בחזרה ולהדביק אחד אחד.
היא לא שמה לב, אבל היא לא סיימה.
אמנם הבסיס בנוי מרסיסים, היא דאגה להשאיר את החלק התחתון מספיק יציב ובטוח. מודבק היטב.
הרוב התפוצץ למיליוני חלקיקים
שאף אחד לא יצליח להדביק בחזרה
כי הם כל כך קטנים שלא רואים אותם בכלל. הם נעלמו
אבל את הבסיס
את היסודות
היא בנתה ביסודיות.
אף אחד לעולם לא יבין את העוצמה של האהבה שהייתה שם.
אבל תודה לך שבחרת בי כחברה
ותודה שהיית שם ללא תנאי בכל רגע
וזה נכון, רק לך הראתי את כל המכלול במלואו, את הלבן והשחור, התמים והשבור. רק לך הראתי הכל.
לא נתתי לאף אחד הזדמנות להיכנס לי לנשמה כמוך
ולעולם לא נאהבתי ככה
או אהבתי וככה
ובנינו אוחתי, אני מפחדת שלא אהיה נאהבת ככה יותר, כי חוץ ממך, אף אחד לא אהב אותי באמת.
וחוץ ממך
לא אהבתי ככה באמת מעולם.
אני אמצא את הדרך להנציח אותנו.
כי וואלה, זה שווה הנצחה. מה שהיה לי ולך, מעט זוכים לזה.
איך שלא תסתכלי על זה
האהבה שלנו ניצחה הכל
תמיד.
הבת שלי תקרא על שמך.
