ועכשיו מה?
הלכתי לאיבוד אז בואי תסבירי לי מה עכשיו?!?
לאיפה שלא אלך לא רואים אותי
לא רואים את הכאב, מה שמסגיר זה רק העיניים הכבויות.
אני מסה לצרוח לכל כיוון אבל לא שומעים אותי
אני צורחת כל כך חזק
בלי קול
כי לא שומעים אותי.
אני מנסה לקום, וישר נופלת
האמת? אני כבר כל כך למטה שבאמת מיותר לקום.
החושך תמיד כאן את רואה כמוני נכון? הוא פשוט עומד ליד ומחכה בסבלנות
ותמיד מנצח הבנזונה
כשהיית, האור היה מצליח להתגבר עליו
במאמצים ואהבה של שתינו, היינו מצליחות.
אבל אין את האור הזה יותר
אז הוא התעצם, החושך.
אני מנסה
אבל הוא כבר בכל מקום
ואת יודעת מה מצחיק? הוא לא מפסיק לגדול.
גם אם ליום נראה לי שכן
הוא ישר דואג להראות לי מי הבוס.
לא בא לי אחותי
לא בא לי להילחם יותר
להוכיח
לרצות
לכאוב
להכאיב
לסלוח
לנטור
לחשוב
לדאוג
לפחד
להרגיש אשמה על הכל
הכי קשה לי, זה להתגעגע ולאהוב. ואת שניהם אני לא מפסיקה ולעולם לא אפסיק איתך.
פשוט לא בא לי יותר כלום. כי זה בלעדייך.
