נתת לי לקיים את ההבטחה שלי
כשלקחתי אותך מהכלביה היית בת 8 נושקת ל9
זה היה לפני 8 שנים
הסיפור שלנו התחיל הזוי
הייתי כמה שעות בכלביה ועשיתי סיבוב עם כל הכלבים שם.
לא התחברתי לאף אחד
וזה לא קורה לי בחיים
הייתי מתוסכלת
והחלטתי לעשות סיבוב אחד אחרון
שבמקרה דווקא בו ראיתי אותך בכלוב
התגובה הראשונה שלך: קפצת על הסורגים לנשוך אותי
התגובה הראשונה שלי: להכניס את היד לתוך הכלוב לתת לך להריח אותי ואת הכוונות שבלב
מיד ליקקת לי את היד
וישר אמרתי לך "בואי, הולכים הביתה"
ישר ידעת, ישר הבנת, ישר אהבת. שתינו.
הצלת אותי בשבוע הראשון שלך אצלי
מלתת לו להרביץ לי
והמשכת להציל אותי מאז
כי חייתי בזכות האחריות שהרגשתי אליך
כי הבטחתי לך ברגע שהיינו לבד לראשונה "עד נשימתך האחרונה אני איתך"
חיכית לי היום
שאחזור מהעבודה
ואקח אותך לבית חולים
שבו אצטרך להחליט על המתת חסד בשבילך
כי מסתבר שאת ממש סובלת
וגיל 16 זה מכובד לגולדנית.
אני מרגישה קצת רוצחת
אבל רק רציתי שלא יכאב לך.
אני לא אשכח את מה שאת בשבילי
ובמינימום, לא אתן לך לסבול.
אבל קיימתי את ההבטחה שלי אליך
הייתי לידך עד נשימתך האחרונה.
לא הפסקתי להסתכל לך בעיניים
וראיתי את הנשמה יוצאת ממך מולי.
רואים את זה ישר בעיניים.
לפחות הלכת לישון, לא סבלת.
ואת לא סובלת עכשיו.
אני שבורה יותר עכשיו
מי שהכיר אותי ואותך ידע שאת הילדה שלי
לעולם לא אשכח אותך ומה שאת בשבילי.
אוהבת לנצח.
אמא.
