לפני שנתיים. 18 באוקטובר 2021 בשעה 22:48
היקום השאיר אותי עם לב מדמם
כדי שלא אשכח לעולם כמה מעטים הם רגעי האושר
וכמה הם בעלי ערך וסנטימנטים.
נשארתי עומדת במקום שאין בו קרקע
ולא זזה מילימטר
שלא אפול
אל התהום
שלא נגמרים בו הקילומטרים.
למטה.
מה שהסתירו ממני
זה שאפשר לראות צלול
גם בשיא החושך
ומיותר להרגיש כל כך חלול
כי הוא כבר כאן, האושר.
עמוק בתוכי, עמוק בפנים.
והבחירה היא שלי.
היא רק שלי.