אני רוצה לעוף
רוצה שיצמחו לי כנפיים כל כך גדולות שאוכל לעוף לשם, לבקר אותם ולראות שהם בסדר, שהם בטוב.
אני רוצה לעוף
מכל הגבלה, מסגרת, תווית, הגדרה, טראומה כאב וחושך. מכל עלבון, פחד, דמעות של כאב, והריק הזה בפנים, כדי לדעת מהם דמעות של אושר.
אני רוצה לעוף
כדי שלא יגזרו לי את הכנפיים
כדי שהוא לא יגיע שוב וישתלט
כדי שאוכל לברוח לשמיים
מהאמת.
אני רוצה לעוף
כי הוא תמיד אורב לי בשקט
ואני מנסה לעלות גבוהה
אבל גם שם הוא בתוכי.
הוא לא ירפה
הוא לא ילך
הוא מסוגל להפוך לצל
שאחשוב שזאת אני
אבל הוא מבהיר לי:
אני לא הולך לשום מקום.
אני רוצה לעוף
כל כך גבוה
כל כך מהר
שהוא לא יוכל לתפוס אותי.
אני רוצה לעוף
למעלה למעלה
כדי להשאיר אותו כאן
שיעבור יחד עם הרוח
שרק אוכל לרגע לנוח.
שאוכל לחיות בלעדיו בלי להרגיש שעקרו לי את הלב
בלי להרגיש בכל תא ותא כמה הכאב שורף
מבפלי ליפול לתהום
פשוט תניח לי, דיכאון.