לכל אחד בחיי יש "טקס קבלה"
אותה המתכונת, לכל אחד.
בהתחלה אני אוהב באמת, אאמין, אסמוך.
אתן את ליבי ונשמתי, אתן הזדמנות אמיתית.
עד שמתחילים המבחנים.
הרוב לא עוברים.
(מבחנים נועדו להכשיל, כבר אמרתי?)
יש גרעין יציב שמלווה אותי כל חיי,
תנאי הקבלה לגרעין הזה הם לא פשוטים,
יש קריטריונים שלא קל לעמוד בהם:
א' ערך עליון לחברות אמת
ב' לב טוב, נקי, אמיתי
ג' יושרה פנימית
ד' אפס מניפולציות
ה' כמה האדם הזה ממלא אותי ואני אותו
כמה אנחנו נותנים אחד לשני וכמה אנחנו מעיזים לקחת.
לאורך השנים היו הרבה מבקרים בגרעין הזה שלי
נתתי הצצה חטופה להרבה.
ליציבות האמיתית שקיימת בי,
לאנשים שיש להם מקום חרוט בגרעין הזה.
הגרעין שמשאיר אותי שפויה, טובה ואהובה.
מעטים נשארו לאורך השנים.
כל פעם כשעוד מישהו נכנס,
אחרי שעבר את המבחנים,
אני גדלה, מרגישה, נושמת,
אוהבת, נאהבת.
קשה לאפשר לאנשים לאהוב אותך באמת,
אבל כשזה קורה,
זה פשוט פרייסלס.
נראה לי שאני מאוהבת..