בייבי סטפס

אין לי כוח להכיל,

אף אחד ושום דבר,

לא מסוגלת לשמוע אנשים מדברים,

על מה שעובר עליהם ועל חייהם,

לא מסוגלת,

לתת את האנרגיה שנשארה בי לאף אחד אחר.

אני כועסת מדי,

על החיים.

איך הם כל כך מקלים על מישהו אחד וכל כך מקשים על האחר.

אף פעם לא ברור לי.

אני מרגישה שהכל לשווא

הטיפולים הפסיכולוגיים, החברים, המשפחה, הבן זוג.

הכל מיותר,

הרוב מאכזב,

שום דבר לא יציל אותי מעצמי.

אני שונאת בני אדם

למרות שאוהבת לטפל בהם,

בגדול אני שונאת אותם,

אבל מתאמצת לעשות להם טוב.

למה? אף אחד לא יודע, גם לא אני.

הרוב זה שקר, אינטרסים.

אני לא בנויה לזה.

מעדיפה את האיכות על הכמות.

נמאס לי

ועצוב לי.

בא לי למות מתיסכול ואכזבה. 

אכזבה מעצמי בעיקר,

שלא טיפלתי בי קודם,

במשך שנים. 

מספיק.