בייבי סטפס

העייפות הזאת, מה יהיה איתה?

אני מרגישה כמו פצצת זמן מתקתקת, כל רגע הכל עלול להתפרץ כמו הר געש, אני מרגישה את החלק הזה שלא מסוגל יותר לשלוט על עצמו. 

אין לי סבלנות, אין לי עצבים, אין לי כוח. 

אני לא מבינה עד מתי ימשיכו לבחון אותי ככה, מה אני מפספסת בין השורות בתוכי שאני לא מצליחה לתקן? 

למה אני כל כך כועסת על כולם? על עצמי? 

הרי ברגע שזה יתפרץ אני לא אחסוך במילים, מאף אחד. ולחלק מהם זה יהיה מאוד לא נעים.  

הנזק פשוט יהפוך להרס.

הרס מכוון, כי יש גבול כמה שיט אפשר לספוג.

גם אם זה בדיעבד. 

לפחות תהייה לי הקלה.