בייבי סטפס

לשמוע על הניצול הבזיוני הזה לכמיהתם של אחרים לחוות שליטה.

קשה לי לראות איך כל כך קל להם לשבור אותם בסשן ועוד יותר קל להם להתעלם מזה.

קשה לי הזילזול והחוסר אחריות על נפש ובריאות האדם שמולך.

קשה לי התחושה שלהם מותר כל שיבקשו כאילו זאת הזכות הבסיסית שלהם, לקבל מה שבא להם.

קשה לי עם אעלק שולטים שיש בכמויות של זבל, שמישהי בסוף אוספת.

הכי קשה לי זה לראות אותן בוכות את נפשן החוצה, מהפגיעה והאכזבה, כשנופל להן האסימון.

קשה לי שבמבחן הכי חשוב, הרוב נכשלים. וזה המבחן של "מה אתה בוחר לעשות עם הכוח שיש לך בידיים"?

הרי מה שהכי מצחיק, שללא מעטפת של בדסמ, חלקם הלא קטן היו כלום ושום דבר "בחוץ" ואף אחת לא הייתה מסתכלת לכיוונם.

כל הנ"ל מתייחס לא פחות לאעלק שולטות.

ברור לי שלא חסר חרא משום צד,

לא חסר רוע/ניצול/ במסווה של "שולטת".

לא חסר שיימינג, הלבנת פנים, שקרים, פגיעה מכוונת מצידם של נשלטים/ות גם כן.

קשה לי שיש משהו כל כך טוב, שמשחקים איתו כל כך מכוער. 

כשמנגד אני רואה ושומעת, כמה מדהים זה יכול להיות.