שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בייבי סטפס

לפני 6 שנים. 14 באוקטובר 2017 בשעה 12:39

אני מבטיחה לעצמי להרפות,

לשחרר, לתת לכאב לעזוב,

לתת לאשמה להתנדף באויר.

 

אני מבטיחה שסיימתי לבכות,

להכשל ולרדוף,

ומבעד לעננים, אייצר לי ימים בהירים.

 

אני מבטיחה שאנסה לאהוב,

באמת, מהלב, בלי מעצור,

אהבה אמיתית, כזאת שזורמת בורידים.

 

אני מבטיחה לתת לעצמי להיות נאהבת, מקרוב

ולתת למישהו להכנס לבפנים.

 

אני מבטיחה לעצמי לא לוותר,

ולהילחם עד הסוף.

 

אני מבטיחה לעצמי שכל זה יגמר,

כי אוכל, כי אצליח,

כי אלחם עד שלא יכאב לי עוד.

 

אני מבטיחה לעצמי שעוד רגע, עוד טיפה, וכל זה מאחוריי, כי זהו, זה כבר הסוף.

Sharoman​(אחר) - אין שום דבר רע בוויתור.
לא משנה כמה חזקים אנחנו עדיין יש לנו רגעים ותקופות של חולשה ועד שהתקופות הללו לא עוברות כל מאמץ יהיה צריך להיות חזק יותר וצורך יותר אנרגיות בכדי להשלים את אותה משימה שהיינו משלימים בקלות אילו היינו במצבנו הרגיל.
לפעמים ויתור היא רק מילה נרדפת לכניעה, כניעה לצרכים הפיזיולוגים שלנו, כמו אוכל או שתיה או כניעה לצרכים הנפשיים, כמו מנוחה, רוגע או נחמה.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י