לפני המסיבה חשבתי שיש סיכוי גדול שאני די רגילה, תמיד אני הייתי הונילית ותמיד היה ברור שאם כבר מישהי תחזור בשאלה מהבדסמ לונילי זאת תהייה אני (מה שבאמת קרה).
מעל שנה התרחקתי ממסיבות של הקהילה, מהקהילה עצמה פרט לבודדות שנשארו חברות שלי מאז. והצהרתי על עצמי כונילית בכל רמח איברי.
חיפשתי רק ונילי, לא רציתי שום קשר לבדסמ יותר.
ואז אתמול קרה.
באנו למסיבה. אורגיות על הבמה, סשנים בכל מקום סביבי, כולם מזדיינים/מסתשנים ועפים על הוייב הזה. ואני? הבנתי שאני ממש לא ונילית ואפילו ממש סוטה.
רק צפיתי מהצד, והייתי כל כך מרותקת בלרצות להיות במקומה על הבמה.
הגעגוע היכה בי קשות.
נפתח לי התאבון, אני רוצה שוב לחוות, שוב להרגיש, שוב לשחק.
אני רעבהההה!!
בא לי סימנים, בא לי להרגיש את הכאב הפיזי יום למחרת, בא לי על הספייס הזה, בא לי סשנים במסיבות, בא לי לעוף, כל כך בא לי לשחרר..
מישהו שאל אותי אתמול מה ציפיתי מהערב הזה (תוך כדי שהתמרמרתי שלא מצאתי אף אחד לקחת איתי הביתה)
ציפיתי להכיר מישהו, שתהייה לנו היכרות מגניבה, שיחה טובה, כימיה טובה, שהכל פשוט יזרום בלי זיוני מוח, שנסיים את הלילה אצלי בבית בסקס מטורף שלשם שינוי גם אגמור ממנו.
לזה ציפיתי.
יצאתי פי אלף יותר חרמנית ממה שנכנסתי.