לפני 5 שנים. 5 בינואר 2019 בשעה 4:56
שאני מתגעגעת.
שאני לא יכולה להעמיד פנים שהכל טוב כשהיא לא בחיים שלי, כי רע לי מזה ממש.
אין לי פחד לאבד אנשים,
אני לרוב זאת שגורמת לזה לקרות.
עדיף להיות הראשונה שהלכה מאשר זאת שננטשה.
אבל אליה אני לא מפסיקה להתגעגע.
אין לי רגשות כאלה, ואין לי חרטה על מה שהשארתי מאחור, גם אם פגעתי חזק. אבל איתה זה שונה, היא חלק מהלב שלי, חלק בלתי מפרד ממנו. ואני מפחדת לחיות בלעדיה. מודה, פשוט מפחדת.
יש לי אהבה אחרת אליה, אהבה שיש לאחות שהחלטת שהיא אחותך. לא בקשר דם, במודע ובהחלטה רציונלית. היא אחותי. כבר 16 שנים.
ואני רוצה אותה בחיי שוב. לתמיד.
הלוואי ותענה...
