בא לי להקיא על עצמי
על מי שאני היום
על מה שהוביל אותי להיות כזאת
הכל באשמתי
בגלל קלות דעת
"אחכ יהיה בסדר" אעלק
לא יהיה בסדר, תשכחי מזה
יהיה פי אלף יותר גרוע מכל מה שהכרת
יהיה כל כך גרוע שאת תהיי בטוחה שאת חיה בגיהנום כי הביאו לך עונש
כנראה בדיוק על זה, על כזאת קלות דעת.
חודשיים בלי כדורים.
את הסוג השני הפסיקו ליבא לבתי מרקחת וזה הדבר היחיד שהיה מרגיע אותי. היחיד שעזר לי ונתן לי להמשיך לתפקד.
מאז האמבולנס היו לי כמה פעמים של התקפים כאלה,
לא באותה החומרה אבל היה אחד שהיה קרוב.
השאר היו רק התחלות, אותם הצלחתי לתפוס בזמן. אבל ברור לי שזה הכל עיניין של זמן.
הייתי על כדורים לא הצלחתי לגמור, לא הרגשתי כלום ולא היה לי טיפת חשק מיני, אבל החיים היו הרבה יותר נסבלים.
אני לא על כדורים, נהנת מאורגזמות וחזר לי החשק.
החיים נהיים הרבה פחות נסבלים ככל שעובר הזמן מהכדור האחרון.
אולי זה הכל בראש.
אבל הוא שם, הוא שוב אורב לי בפינה.
הוא שוב עושה לי כואב בלי שאני ארגיש
בשביל שברגע שלא אשים לב
הוא יבלע אותי לתוכו שוב.
אני שוב אשקע.
נמאס לי מעצמי.
