לא ונילית
פחדנית
לא סומכת על אף אחד
גם לא על עצמי
מצד שני יש את הכמיהה המטורפת הזאת לזה שיראה לבפנים, שיוצא את כל הסטיות החוצה, שיגרום לי להרגיש בטוח להסתכל לעצמי הסוטה בעיניים ולהבין מה הסטיות שלי, אני בעצמי לא יודעת אותם עדיין. מפחדת לפתוח את התיבה הזאת. מפחדת לגלות אותם.
זה חייב להתחיל הכי ונילי שיש
ומונגמני, אין פה אופציה אחרת.
הכמיהה לסוג של שליטה עליי קיימת. למדתי לקבל את זה, רק לא למדתי לאיזה מסגרת לשייך את זה בחיי ואיך אני מפרידה בין זה לבין האגו העצום שלי. ואיך עושים את הצעד הראשון, איך שוב קופצים למים? הרי ידוע לי שהבריכה מלאה בכרישים. מניסיון.
והם מריחים דם, ואני מדממת... אז זה עושה אותי לטרף קל.
ובגלל שידוע לי שאני טרף קל, אני בורחת. או לא נותנת להתקרב. אבל בעיקר בורחת.
מותר לי לחלום על האידיאלי הזה
שיהיה פשוט
רגיש
ג'נטלמן
ויעשה בי מה שהוא רוצה מהרצון המלא שלי ושלו ובגלל שאני מאפשרת לו באמת, מבפנים, מביטחון מלא, באיבוד שליטה מלאה. אחרי היכרות מלאה ועמוקה, לא לשלוט בשביל לשלוט, אלא בשביל להתאחד.
דומיננטי. וגבר, כזה של פעם.
חום ואהבה הדדית
מה כבר ביקשתי?
חלומות בהקיץ... נהנהנהנה...
