בייבי סטפס

9 בבוקר

שלושת הפקידות מאחורי הזכוכית ממורמרות יותר מאדם הומלס שאיבד מליונים.

מיליון איש לפני בתור

אני ממתינה לפקס, ובדוא כמו בדואר, זמני סיניי (רק בלי השירות).

החלפתי עם מישהי שהייתה אחריי

כי כמובן שאני עדיין ממתינה לפקס שלא ממהר להגיע.

נכנס איש מבוגר

להערכתי 90 יש לו בוודאות

מהמבוגרים האלה שכל הגוף רועד להם

והם לא יכולים לשבת כי הספסלים נמוכים מדי ואז יהיה להם קשה לקום. 

הגיע תורי

ביקשתי שיגש לפני

פתאום זאת שאחריי בתור, בסביבות גיל ה40 קופצת מהכיסא "סליחה!!!! אני לפניך אתה לא יכול לעקוף ככה" (רק בסגנון טיסת השוקולד)

ופה נהיה לי שחור בעיניים

משפט וחצי שיצא לי מהפה, הספיק בשביל להשתיק, לבייש ולגרום לה לשבת בדממה במקום.

לא כי אני כזאת מפחידה 

כי כשנהיה לי שחור אני יורה את האמת

וכשאני יורה אותה זה אף פעם לא נעים. 

ואז אנשים שואלים

למה החרא קורה דווקא להם

ולמה ולמה ולמה

כי ככה! כי נהיינו חראות, כולנו! זה למה. 

אנחנו חייבים להחזיר לעצמנו את צלם האנוש

משהו שם הלך לאיבוד מזמן

וזה רק מחמיר. 

קארמה ביצ'ס 

איז א פאקינג ביצ'