בייבי סטפס

משהו שם עם כל מה שנפתח אצלי לאחרונה נותן לי את הכוח להתחיל להסתכל לעצמי בעיניים ולראות את הבפנים.

זה כל כך מצחיק שלפעמים אני רואה בשניות את כל הבפנים של אחרים אבל רק עכשיו התחלתי לראות את שלי.

יש הרבה עבודה, ללא ספק, הדרך עוד ארוכה.

אבל היי, עוד קליפה ירדה.

לאט לאט אקלף את עצמי עד לעירום מוחלט

ואז כבר כשאסתכל לעצמי בעיניים

אני יודעת שאחייך.

כי אף אחד לא הוריד ממני את הקליפות.

אני אעשה את זה לבד, בכוחות עצמי, כי יש לי אותם אני רק צריכה לחפור לבדוק איפה שמתי אותם לאחרונה ומתי. 

לשם שינוי, אני מתחילה להיות מוכנה להתמודד מול עצמי ומול המציאות שלי, מול הפחדים, הדפוסים, והטריגרים. 

מה שאומר, שאני מתחזקת.

הכל יהיה בסדר

יום ביומו

לאט ובזהירות

אבל אני אהיה בסדר.

אני יודעת. 

פיייי מי זאת האופטימית הזאת?!? :)