בייבי סטפס

לא יותר מדי,

יש לי את ההתמדה שבי

שנגמרת מהר יחסית לאדם שבאמת מתמיד.

יש לי את ההומור שלי

למרות שאני לא מבינה את רוב ההומור של אחרים, הוא פשוט לא מצחיק אותי.

יש לי את החוזק שלי

שאפשר לנפץ לאלפי רסיסים עם סיכת ביטחון.

יש לי את הלוחמת שבי

שכל כך התעייפה מלהילחם, שנים היא לא נחה לרגע.

יש לי אותי, שבורחת ממצבים ולא מסוגלת להתמודד עם מה שגדול עלי כי הכל נראה לי גדול עלי.

ויש אותי מבפנים,

שרק רוצה חיבוק, אהבה, ביטחון, בן זוג לשים עליו את הראש. שקט, רוגע ושלווה פנימית. 

ובסוף

בסוף

נשארת רק אני מבפנים

כל השאר רוצים להיצטרף אליה ולהיכנס בתוכה ולא לצאת ממנה לעולם. 

לעולם לא ארשה זאת כל עוד אני נלחמת. כל אחת במקום שלה, שכבות שכבות, אחת על השניה, בשביל שהשכבה מבפנים, לא תפגע. 

אז בגדול,

אין לי מה להציע. לא כרגע.