יש את הנפלאות
חיות חוזרות לרחובות (תנים, חמורים, סוסים, ברווזים - כל זה ואני גרה בתל אביב, מעניין מה קורה בשאר הארץ).
כדור הארץ מחלים.
כלובי עמותות הכלבים מתחילים להתרוקן אחרי עליה מטורפת של נטישות.
חשבון הנפש של כל אחד עם עצמו
המשפחות שזכו באמת להיות משפחה לתקופה מסויימת.
ערך של חברים.
ערך למשפחה ולקרובים.
ערך לעבודה או להיפך, ההבנה שלא את זה אתה רוצה באמת.
מבט לאחור באיך לתקן.
מבט קדימה של מה הלאה למרות שלאף אחד אין מושג קלוש מה באמת יהיה הלאה. עוד חודש או אחרי החרא הזה.
הלבד. הלבד מדהים לי, ואני לא סובלת מבדידות תודה לאל.
יש הרבה נפלאות בנגיף הכל כך אכזרי הזה
אבל מה עם החושך שבו?
מה עם חוסר הוודאות המוחלטת?
מה עם התקפי חרדה?
מה עם לאבד עבודה?
מה עם לאבד מקום מגורים?
מה עם דיכאון שמזדחל בשקט לאנשים כמוני שלא צופים את זה מגיע?
מה עם חולים שחייבים להיות בבתי חולים ולא יכולים?
מה עם פחדים אינסופיים?
מה עם עליה בהתמכרויות?
מה עם נשים מוכות וילדים מוכים שסגורים בסיוט של החיים שלהם?
מה עם החסרי אונים?
מה עם העניים?
מה עם הרופאים?
מה עם הקשישים?
מה איתי, איתנו, כולנו? כל העולם כולו.
מה?????
