משלתי שאת מפתה אותי, בעיניים היפות הרכות שלך,
כשאת מרימה את המבט אליי, פתאום מציף אותי גל של אוקיינוס אינסוף-מימדי, גל של אהבת אם, גל של חום רך עוטף, גל של ריח משכר של כל המקומות הנסתרים והנרעדים והנוטפים בגוף המושלם שלך כשאני נושם אותך עמוק בתוכך, וכל התחושות והרגשות המופלאים ששוטפים אותך באים גם גלים גלים, ואז גל של תשוקת פרא לעקוד אותך ולכבוש לך אחד אחד את כל החורים...
ובמבט אחד שלי את נשכבת מולי, אחת אחת משילה את כל ההגנות; פורמת כפתורים, רחש ענוג של בד מחליק על עור מגלה חלקים נסתרים, קול מרהיב של זקיקי שערה מזדקרים, וקצת לפני שאישוניי מתרחבים לשיא, אני פותח לך את הרגליים כדי לקרוא מתוכך:
יְֽהוָ֗ה אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥ תֽוֹכִיחֵ֑נִי וּֽבַחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃
כִּֽי־חִ֭צֶּיךָ נִ֣חֲתוּ בִ֑י וַתִּנְחַ֖ת עָלַ֣י יָדֶֽךָ׃
אֵין-מְתֹ֣ם בִּ֭בְשָׂרִי מִפְּנֵ֣י זַעְמֶ֑ךָ אֵין-שָׁל֥וֹם בַּ֝עֲצָמַ֗י מִפְּנֵ֥י חַטָּאתִֽי:
את זועמת עליי בצדק, הקצף שלך הוא מה שאני מרגיש, כי הפניתי לי את הגב, לא השארתי חלק שלא התעללתי בו בעצמי.
דמיון החטא נולד בי, באין שלום בי, ביני לביני.
באהבה שלך לימדת אותי, אהובת-י, שזו לא מלחמה. אני לעולם לא אוכל להכניע או למלא את תאוות הבשרים שלי. אני יכול רק לרקוד איתה ריקוד אוהב ולאמץ אותה ללבי, כי כשאני מקבל אותה כחלק ממני, אני מחליט מי מוביל בריקוד - היא או אני.
ועכשיו עכשיו אני כולי רועד, מרגיש את התשוקה והעונג העצום של שלמה המלך, כשישב לכתוב - הנך יפה רעייתי.
הנך יפה רעייתי, הנך יפה--עינייך יונים, מבעד לצמתך; שערך כעדר העיזים, שגלשו מהר גלעד.
שינייך כעדר הקצובות, שעלו מן-הרחצה: שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם.
כחוט השני שפתותייך, ומדברך נאוה; כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך.
כמגדל דויד צווארך, בנוי לתלפיות; אלף המגן תלוי עליו, כול שלטי הגיבורים.
שני שדייך כשני עופרים, תאומי צבייה, הרועים, בשושנים.
עד שיפוח היום, ונסו הצללים--אלך לי אל-הר המור, ואל-גבעת הלבונה.
כולך יפה רעייתי, ומום אין בך.
אין בך מום, כי מוכנה את להיות כל כולך אור.
ואיך פיתית אותי לכתוב את כל זה לך, כשאני בכלל זה שבחר לרקוד איתך ולהתפתות, ריקוד של גוף בתוך גוף, נשמה בתוך נשמה, ואיך את צועקת ונטרפת מרוב עונג כשאנחנו עולים ויורדים וחוזרים האחד מתוך השני, ימים חודשים ושנים, בלי הפסקה.
שזו אחת הפסגות המרהיבות לטפס אליהן בתוכך - לענג ולהרטיט אותך בשפתך.
את האישה שבתוכי, את האם המקראית, מזכירה לי למי ולמה אני כותב את כל זה, פן אשכחך ירושלים, ותשכח ימיני.
שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד
שבת שלום מבורכת לכל הממלכה
(מקורות - תהלים ל"ח, שיר השירים ד')