זכר
יום השישי, ויכלו השמים והארץ, ערב שישי, הוא בא לבעול אותך כרצונו, את שלו, בבעלותו.
את שלו כי הוא יודע שאת צריכה אותו כמו אוויר לנשימה,
רק ככה את מאפשרת לעצמך להירגע - גומי נכרך, עור שנלחץ ונכנע, כאב מתכתי חד בחדירה, את מקבלת סופסוף את המנה.
הנדיבות שלו היא הכאב שלך,
את צריכה אותו שיגרום לך לנטוף; למוח שלך לנזול לתוך הספייס, לכוס שלך לנטוף על הרצפה, למעלה ולמטה,
את צריכה את הסטירה המצלצלת הזו; על הלחי, בכל צבעי הקשת האדומה, על כל הלחיים, למעלה ולמטה,
את עושה את עצמך לא מבינה כדי שיסביר לך שוב בכל השפות האפשריות; שאת צריכה אותו, צריכה את הסטירה, המכה, ההצלפה, הנשיכה, הצביטה, הנשיקה הזו, בכל שפה ושפה, למעלה ולמטה,
בתוך הספייס שלך את הוזה לגמרי נכון: למעלה - גבר, למטה - זכר.
הוא זכר. מטרתו להשאיר בך סימן, זכר.
את זוכרת אותו דרך הסימנים שהוא משאיר בך, הוא זוכר שהוא אוהב אותך דרך הגוף שלך.
הוא יודע להיזכר שוב ושוב דרך הקריז שלך. שכח וצריך לזכור.
נזכר כשהוא ממלא את עצמו שוב במילוי שלך.
בלעדייך ובלעדי המילוי המענג שאת ממלאת אותו הוא לא תמיד זוכר. השכחן.
כמו חור, נקב, שצריך אותך כדי להתמלא.
כמו נקבה.
לא כמו. נקבה.
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.
וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
גבר
גברת על עמלק והגעת עד לכאן. הוא הלך בבוקר.
עכשיו שבת, זכר ליציאת מצרים, שהיתה לך אתמול.
וואחד יציאת מצרים זו היתה. דם ואש ותמרות עשן. כשעמוד האש שלו יצא מתוכך, את התפרקת לתוכו.
אתמול עוד היית נטיף, נטיף נוזל רותח, היום ביציאה מסדום הפכת לנציב. נציב של מלח. מלוחות לך הדמעות.
את ממשיכה להתפרק. ותוהה איך זה שאת מתפרקת, בזמן שחשבת שאת בונה בניין עדי עד.
את צריכה זכר,
אבל את רוצה גבר.
את רוצה גבר, גיבור - שיגבר. יגבר על השדים של שניכם, כדי לצפות יחד איתו ביופיו הזך של הרקיע השביעי שלכם, שאתם בו יחד. תמיד הייתם בו יחד, לעולם לא עזבתם, מעולם לא נעזבתם.
את רוצה גבר שגובר על עצמו, על היצר שלו, על היצר שלו למלא אותך במילוי ששניכם יודעים שאת כל כך אוהבת לשנוא.
את רוצה גבר שגובר על החושך שלך, שיראה אותך בעלטה, ויראה גם את עצמו,
את רוצה גבר שגובר על הרצון ליצור לך חסר להתמכר אליו, כדי למלא אותך בשפע המטורף שיש לעולם הזה להציע לשניכם.
את רוצה גבר שיגבר על הסכנה הדמיונית ויוריד את המסכה - גבר שיתן לך יד לשים את נפשך בכפו, והוא ישים נפשו בכפך, כפיות זכוּת חמודות שאתם.
דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר ׀ בַּשָּׁמַיִם֮ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י־צ֥וּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃
את רוצה גבר שילך איתך יד ביד בעלמה הזו, בדרך הנסתרות, גבר שיודע ש-להתגבר היא בחירה יום יומית.
מישהו שרוצה להתגבר כל יום יחד איתך. לבחור אותך כל יום
ואז להתגבר על סימני השאלה ולהמשיך להתגבר גם ביום שאחרי.
ומה היא הת-גבר-ות על ה-זכר-ון?
כשהוא נזכר שבעצם הוא מאז ומתמיד היה גבר. כי הכל כבר בתוכו, הוא רק יכול לגלות ולבחור כל בוקר מחדש בשלמות הזו שבו.
את אוהבת אותו, כי את יודעת שבתוכו זכר וגם גבר הם אחד,
ביניהם בחירה.
-------
(מתוך דברים כ"ה, משלי ל')