---- זה התחיל בטפטוף עדין של לינקים לסרטים אירוטיים עם איזו הערת "תהני". אחר כך הוא נהיה יותר מפורש ושלח הודעות כמו "בא לי לעבור אצלך בדרך לעבודה. לעשות מה שצריך וללכת". ----
___________________________________________________________________________________________
מפנטזת על הזין היפה שלך ועל איך שתכאיב לי בשדיים תוך כדי שאתחנן למצוץ אותו. אני גם מפנטזת על הסטירות שתיתן לי אם לא אתחנן מספיק או לא אפתח פה מספיק גדול.
אני רוצה לשלם עם הגרון שלי על כל מי שעיצבן אותך ולתת לך מקום לפרוק עליו כעסים. להיות המשרתת הכי טובה מתי שתגיד.
*
יופי זונה קטנה ושרמוטה. תקבלי המון סטירות ומציצות ואת כל העצבים שלי אני יוציא עלייך ואזיין לך את הפה חזק ועמוק.
המשימה הבאה שלך היא לשלוח לי הודעה בנייד כי אין לי ושם יהיה יותר נוח.
חוץ מזה אין לך איזה חברה זונה דוסית נשואה או רווקה שאפרק לה את המנוע ואת הפה במציאות?
אולי הם מתות למצוץ זין ואתן לאחת אחת למצוץ אותו ולגמור להן בפה. תשלחי לי וואצאפ זונה ותעני על השאלות.
*
אני לא רוצה שתעשה את זה לחברות שלי, אני רוצה שתעשה את זה לי במציאות. אני לא מתכתבת איתך בצחוק. אני מתכוונת לכל מה שכתבתי. אני צריכה ניצול אמיתי, שימוש קר בגוף שלי, בלי חיבוקים ונשיקות ובלי לדבר איתי לפני ואחרי. תפרק אותי, לא מישהי אחרת.
אני רוצה לבכות מרוב סטירות, לאבד נשימה מהזין שלך, שתשפיל אותי בדיבור, תצחק עליי, תעליב אותי, שיירד לי האגו ואתרכז בלשרת אותך, בלהכניס את הלשון שלי הכי עמוק שאפשר לתחת שלך, בלמצוץ לך מלא זמן כשאתה שותה בירה וגולש באינטרנט בלי להתייחס אליי. אני רוצה שתשפיך עליי, תסגור את המכנסיים, תיתן לי סטירה, ותלך. אם תגיד אני אבוא אליך הביתה, אמצוץ, ואלך. אתה תחנך אותי ואחרי כל סטירה, כל מציצה, וכל רימינג אני אגיד לך תודה. מאז שהתחלנו להתכתב אני מאוננת מלא עם פנטזיות כאלו עליך.
*
אני שם עלייך זין בואי נתחיל מזה. את לא מזיזה לי את הביצה אפילו.
אני יגלוש באינטרנט בבית שלך ובפייסבוק שלך ובכלוב שלך בזמן שאת מוצצת לי את הזין ואת הביצים. אני יעשה מה שבא לי ואני בכלל לא אדבר איתך אלא תשרתי אותי ואני אלך. זה המקום שלך לשרת זין בעולם הזה!
___________________________________________________________________________________________
את ההודעות הראשונות מחקתי. חצוף שכמותו. אני בזוגיות ולדעתי גם הוא. זה ממש לא עשה לי את זה. את ההודעות הבאות התחלתי להעביר לתיקייה מסווגת באימייל, לצפייה חוזרת בעת הצורך (אהממ). אחרי כמה חודשים גם עניתי לו. הייתי משתפת בפנטזיות שלי, כותבת לו תוך כדי אוננות ושולחת. אם לא לחצתי על 'שלח' תוך כדי האוננות, הייתי מוחקת מיד כשהתאוששתי מהאורגזמה שלי. לא אהבתי את תחושת הגועל שפשתה בי אחרי הגמירה, לא אהבתי את ההסתרה שהייתה כרוכה בעניין. תחושת הגועל נעלמה בגל החרמנות הבא, עם עניין ההסתרה התמודדתי בכך שעדכנתי את בן זוגי בדבר התכתובות הללו.
ככל ששטף ההודעות נעשה עקבי, כך גם התברר לי שזוהי התכתבות שטובה לעתות חרמנות ותו לא. בן זוגי תמיד היה מצביע על העובדה שהמפגשים המתוכננים לא יצאו לפועל, כאות לכך שאני לא מעוניינת להעביר את הרעיונות המחרמנים הללו לעולם המציאות. החרמנות המתגברת, יחד עם חוסר הפעילות המינית שלי, יחד עם הקושי שלי להגיע לאינטימיות עמוקה עם החצי-אקס האהוב שלי (כן, בינתיים הוא הפך מבן זוג לחצי-אקס אהוב), יחד עם הנוחות שברעיון של מפגש מיני זריז עם שולט עבר שמתגורר במרחק שני רחובות ממני, חברו יחד לתכנונים מדוייקים של מפגש מתקרב.
בינתיים, הפכתי לנועזת יותר ויותר. פירטתי אקטים מיניים, צילמתי תמונות על פי דרישה, הצעתי עוד ועוד מועדים פנויים למפגש מיני, וכמובן ששלטתי מלמטה בכל מהלך העניינים.
ייתכן שהקש ששבר את גב החרמנות היה המעבר לחוות דעת מפורטת ומזלזלת על הגוף שלי. כשהחצי-אקס אומר לי שיש לי גוף מהמם, אני נזכרת בההוא מההתכתבות שאמר שאני לא משהו. כשאני בוכה לחצי אקס שהחזה שלי גדול מדי והוא מנסה לעודד אותי, עולות לי המילים של ההוא לגבי עטיני הפרה שלי.
עכשיו, אני טיפשה. כאילו, לפעמים אני חכמה, אבל אני גם טיפשה. הרי את דימוי העטינים והפרה אני הכנסתי למשוואה. הלא אני צילמתי את עצמי בפוזיציות פחות מחמיאות והוספתי לתמונות הסברים שהביאו אותי לאורגזמה. הסברים כגון 'אני רוכנת והציצי שלי גדול ונפול כמו פרה שמנה וטיפשה' או כל מיני חרא כזה שאני מתביישת בכך שהוא מרטיב אותי, היו לגמרי הרעיון שלי. אז למה אני בוכה כשהתבוננות במראה גורמת לי לשנוא את עצמי? למה אני דוחה שוב ושוב את התור לטיפול הלייזר רק כדי שלא להתפשט באור הפלורסנט האכזר עם התחת הגדול שלי?
הוא אשר אמרתי, אנשים חכמים עושים הרבה מעשים טיפשיים.
אני כן מוצאת נחמה בהודעה ששלחתי לו הערב, הודעה בה אמרתי שאני לא מעוניינת שייצור איתי קשר יותר. אני גם מוצאת נחמה בעובדה שלפני כמה דקות, ישובה על הרצפה במרפסת עם בקבוק בירה לידי, התבוננתי בגוף שלי ודווקא אהבתי את הרגליים הלא מושלמות שלי, עם המבנה היפה שלהן וכפות הרגליים העדינות, הצלחתי להכיל גם את כרס הבירה שלי ולאהוב את העובדה שהחזה שלי בכל זאת גדול יותר ממנה, והנחמה הגדולה ביותר שלי היא אני. אני נופלת וקמה, בורחת וחוזרת, אבל ימי האהבה עדיין רבים מימי השנאה, והקימות והחזרות מתוקות הן לאין שיעור.