לא בטוח היכן להתחיל, לא מספר יותר מדי על עצמי בד"כ כך או כך.
מן הסתם כל מה שאני רוצה מליון אחרים רוצים גם, אין לי גבולות לפרוץ, בטח לא בצעדים מהוססים ראשונים כאן.
מגיל צעיר חשתי שאני נוטה לקבל מרות. לא אוהב להתבלט יותר מדי, לא אוהב להוביל.
בגיל ההתבגרות קבלת מרות כזו קיבלה משמעות רומנטית-ארוטית, כשהתאהבתי קשות במורה הקשוחה למתמטיקה. מאז אני יודע שנשים חזקות מושכות אותי מאוד.
כוח לא חייב להיות מוחצן, לאו דווקא מתבטא בצעקות ובריונות [אם כי הוא בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי כך]. כוח קורן, אופף, ניתן להריח אותו, כמעט למשש.
בעיניי, כוח אינו היכולת לכפות על אחרים את רצונך, אלא היכולת לפתות אותם לעשות זאת בעצמם, עבורך.
קשה לי מאוד לעמוד בפני כוח... זה לא אומר שאני אסכים לכל גחמה או בקשה, אבל הפיתוי קיים- הקול הפנימי שלוחש, השטן הקטן על הכתף, מתגרה ודוחק בחיוך מלא הבטחות.
מקווה שזה נחשב.