בתול בן 42

 יושבים שעות מחכים

שמשיח יבוא

משיח איש מפתח

ידו בכל ויד כל בו

ענן סמיך

וירוחם ממצמץ בשפתיו

יהודה מסתכל בשעון

ומפלבל בעיניו

משרד בצפון

ארציאלי בע"מ

יועץ אחר הצהריים

ובחוץ העולם מתרוצץ

לוחץ זמזם עונה

תביאי לנו קפה. 

 

משיח לא בא

משיח גם לא מטלפן...

 

 שתיקה כללית

חמישה אנשים מתוחים

הדלת נפתחת

וירדנה כולה חיוכים

השחור ליהודה

התה לארציאלי הבן

ירדנה יוצאת

עזרא לא מפסיק לעשן

הנה כי כן

מתחלפת שעה בשעה

זקן ארציאלי יודע

שהוא לא טעה

נוטף זיעה

ומרעים בקולו על הבן. 

 

משיח לא בא

משיח גם לא מטלפן... 

 

פעמון הכניסה

מנסר את אוושת המזגן

מקפיץ את ירוחם לדלת

חותך בעשן

ארציאלי הבן מסתכל

על אביו מהצד

ובפתח מתגלה שוטר

עם הכובע ביד

ויהודה אומר

משהו בטח קרה

אומר לו ירוחם

סתם לא שולחים משטרה

אומר השוטר

הייתה תאונה. 

ולכן

 

משיח לא בא

משיח גם לא מטלפן... 

 

תאונה למי

שואל ארציאלי הבן

תאונה למדינה

עונה השוטר המסכן

הבורסה נפלה

אנשים קופצים מהגג

גם משיח קפץ

והודיעו שהוא נהרג

הכל אבוד

בוכה עזרא דהן הקבלן

משיח בשמיים

ואנחנו בלי הכסף כאן

וירדנה היפה ממלמלת

זה לא יתכן. 

 

משיח לא יבוא

משיח גם לא יטלפן... 

 

דצמבר המר

זעקו כותרות בעיתון

ושר האוצר

נתן במבט ראיון

הציבור מטומטם

ולכן הציבור משלם

מה שבא בקלות

באותה הקלות יעלם

האזרח הקטן

נאלץ לשלם בגדול

ואותי מעניינת

ירדנה יותר מהכל

הולך למילואים

וסופר את הכסף שאין. 

 

ומשיח לא בא

משיח גם לא מטלפן... 

כן, כן משיח גם לא מטלפן.

 

 

 חושב אולי אני מת

זמן טוב להתאבד עכשיו

אולי אנגן לי בחליל

ואת העכברים אקח

מחוץ לעיר אולי לים 

כשהקשת תחצה את העיר

מצד לצד, מצד אל צד

אז אולי נוכל ללכת ברחוב

מצד לצד, מצד אל צד

 

  אין זמן, אין זמן אין זמן,

אין זמן אין זמן,

אין זמן אין זמן,

אין זמן 

 

כל פעם את אומרת

זה אחרת השאר ליד

כל פעם כמו בסרט

את אומרת השאר ליד

מה הפחד, מה הבהלה

הרי יש זמן 

 

יש זמן, יש זמן יש זמן,

יש זמן יש זמן,

יש זמן יש זמן,

יש זמן 

 

אחרי שהכל נגמר מישהו

נזכר לשאול למה?

וכבר היה מאוחר לענות

או לשנות

ונותר רק לסקל את האבנים

מהרחובות ואיתם לבנות

הכל מחדש כי הרי יש זמן 

 

יש זמן,

יש זמן יש זמן,

יש זמן יש זמן,

יש זמן יש זמן,

יש זמן

 

 

 

 מכורה שלי, ארץ נוי אביונה

- למלכה אין בית, למלך אין כתר.

ושבעה ימים אביב בשנה

וסגריר וגשמים כל היתר.

 אך שבעה ימים הורדים פורחים,

ושבעה ימים הטללים זורחים,

ושבעה ימים חלונות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים ברחוב

ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,

וכל קבצנייך שמחים. 

 

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה,

למלכה אין בית למלך אין כתר.

רק שבעה ימים חגים בשנה

ועמל ורעב כל היתר. 

אך שבעה ימים הנרות ברוכים

ושבעה ימים שולחנות ערוכים,

ושבעה ימים הלבבות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים בתפילה,

ובנייך בנותייך חתן כלה,

וכל קבצנייך אחים. 

 

עלובה שלי, אביונה ומרה,

למלך אין בית,

למלכה אין כתר

רק אחת בעולם את שבחך אמרה

וגנותך חרפתך כל היתר. 

 

ועל כן אלך לכל רחוב ופינה,

לכל שוק וחצר וסמטה וגינה,

מחורבן חומתייך כל אבן קטנה - אלקט ואשמור למזכרת. 

ומעיר לעיר, ממדינה למדינה אנודה עם שיר ותיבת נגינה לתנות דלותך הזוהרת.

 

 

 

 ליל חניה. בקול דברים,

בשחוק, בגדף,

בהמולת מלאכות

הוא קם, הנה הנו

כמו פני עיר נבנית

פניו של שדה הקטל

בהתפרש המחנה אשר דינו

להיות שופך דם האדם ומגינו.

 

 ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים

רקוע ליל רוב מלאכות חופזות,

ליל אד מן הדוודים

ליל שמוסך את כישופה

של רעות רוח בבניינה של ממלכה,

ליל נדודים ניצב פרוש

על היחיד והגדודים. 

 

מתוך אשמורת ראשונה,

בין חוף וגבע היה נשקף

פתאום מראה המלחמה

כמו הווי צוען,

חבור יתד וחבל

בו חירותם של מסעות

וחירומם בו הכלים

והחוקות בעירומם.

 

 ליל חניה, ליל זמר... 

 

בו מליצת סיסמות הזמן,

אשר לא פרק שירה

צרופה בן יעסוק,

חלילה לו ורק הזמר הנפוץ,

שלא דבר ערך

ולא שכיית חמדה הוא,

יישאן במלוא צווחת

צבעיו החריפים על חלילו. 

 

על אהבה הוא מדבר

(בה הוא פותח)

ועל חובה וקרב ועול,

הכל בכל אין הוא אומר

את זאת בכל דקויותיה של השירה,

אבל אומר בקול גדול

בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול. 

 

ליל חניה, ליל זמר... 

 

עת מלחמה גם צלם הדברים האלה

היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה

עוד ימשכו המה כמו

נימה מחלב נפשו של דור,

גם בשדה זרועה לזכור,

לא רק לרע, ימי רעה.

 

 גם זה נשלב במלחמה

כל זה גם יחד

כמו אבחת אביב

נמסך בעם מליל ומשחרים.

כל זה מתל ומגדות נחל יהיה

עולה ביעף ושב נקטע בילל

של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל

של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...

 

 

 

 מי אתה? מדוע יד מושטת

לא פוגשת יד אחות?

ועיניים, אך תמתנה רגע,

והנה שפלו כבר נבוכות

 

 גן נעול - לא שביל אליו לא דרך.

גן נעול - אדם.

גן נעול.

האלך לי, או אכה בסלע.

עד זוב דם. עד זוב דם. 

 

מי אתה? מדוע יד מושטת

לא פוגשת יד אחות?

ועיניים, אך תמתנה רגע,

והנה שפלו כבר נבוכות 

 

גן נעול - לא שביל אליו לא דרך.

אההה אההה

גן נעול - אדם.

גן נעול.

האלך לי, או אכה בסלע.

עד זוב דם. עד זוב דם.

 

 

 

אני חושב שאולי אני אחפש מלכה.

אבל מבלי שהדוכסית תדע מזה.

 

המממ....

 

קיבלתי משימה שבה אני אמור לסבול למענה.

הייתי אמור לאונן, לגמור ולבלוע את השפיך.

 

מה אומר מה אגיד, בקלי קלות, אין שום סבל בזה.

 

ניסיתי לאונן...ניסיתי לאונן...ניסיתי לאונן...ניסיתי לאונן...לא הצלחתי להגיע לזיקפה.

אולי בגלל שאני בן 41, אז המערכת כבר.לא עובדת?.

אולי אני צריך להתחיל להשמתש בויאגרה?.

 

אז יום עבר ולא הצלחתי להגיע לזיקפה.

 

יום למחרת הגעתי לזיקפה, אבל לא הצלחתי להגיע לגמירה, מ ע צ ב ן.

 

אני בתול, שוק , נכון?.

אז אם חשבתי שאמתא מישהי, נזדיין ואאבד את בתולי, אז עכשיו גם זה הלך...כי אני לא מצליח בכלל להפעיל את האנקונדה שלי.

 

הדוכסית לחצה...מה עם.המשמה שלך?, מה עם המשימה שלך??, כבר בלעת?.

 

אז אתמול לקחתי כוסית, התחלתי לאונן, לקח לי מ ל א זמן...הגעתי לזיקפה..כמעט...40% זיקפה...ואז הצלחתי לגמור!!!

גמרתי לתוך כוסית.

 

הסתכלתי וזה היה מ ג ע י ל ודוחה!!, אמרתי אין מצב שאני בולע את הגועל הזה.

 

לקחתי את הכוסית, גמעתי קמעה מין השפיך שלי...א י כ ס ה!!!!!!!

זרקתי את הכוסית לפח ובתוך פי תחושת השפלה, אפילו מקצת השפיך שבלעתי.

 

בקיצור...אני אחפש מלכה, שלא תגרום לי לסבול למענה, להיות מושפל בשבילה והכל בשביל שהיא תוכל לצחוק.

 

אז...מישהי מחפשת עבד אלפא?.

 

ואל תגלו לדוכסית על זה.

 

ואם כבר אני סבלתי, אז קחו...השפיך הדוחה והאיכסה שלי שיצא מהאנקונדה שלי.

 

אם בהר חצבת אבן להקים בנין חדש,

(בהר חצבת אבן להקים בנין חדש).

לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש,

כי מן האבנים האלה יבנה מקדש.

 

  ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש.

 

 אם בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר (בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר).

לא לשווא אחי נטעת במקום דרדר.

כי מן הארזים האלה ייבנה ההר.

 

ייבנה, ייבנה, ייבנה ההר.

 

 אם לא שרת לי שיר עדיין,

שירה לי מזמור חדש.

שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש,

שיר שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש.

שיר שהוא כבן אלפיים ובכל יום חדש  ייבנה.

 

ייבנה, ייבנה המקדש.

 

 

 

4 ימים עברו...

ב-4 ימים האלה...קיבלתי שיחה אחת, היום בערב.

 

ב-4 הימים האלה, לא הוצאתי הגה.

לא אמרתי מילה.

קמתי ב-10 בבוקר, כי עמד לי בגלל שהייתי צריך פיפי וזה עיצבן אותי.

הסתובבתי סביב הזנב של עצמי.

קיבלתי שלום, היי וחיוכים, כאשר הגעתי למאפייה או לשווארמה, תמיד שמחים לראות אותי משום מה.

 

בשעה 7-8 בערב התקלחתי ונכנסתי למיטה.

שכבתי וקראתי ספר.

ניסיתי לאונן כרגיל, אבל לא עמד לי כי אין לי חשק ורצון.

נכנסתי לרכב, חשבתי לנסוע לבאר שבע, לעשות סיבוב בצומת ולחזור חזרה, הנה...טיילתי.

בסוף נסעתי לאבו גוש, קניתי טחינה, אכלתי שווארמה ונסעתי חזרה.

 

החלטתי להפסיק עם הזריקה השבועית, לא רוצה.

החלטתי להפסיק עם הhappy pills שלי, לא רוצה, נמאס לי.

 

אם יש פה ילדים בני 18-30, אל תיהיו כמוני, תעשו לי טובה, תיהיו ההפך ממני.

תשיגו חברים, אל תיהיו לבד, תרצו לחיות.

אל תשארו לבד.

יש שלב שבו זו נקודת אל חזור, גיל 25 אני חושב שזו הנקודה, אל תיהיו לבד.

 

 

 

 

 

היום ראיתי דבר מפחיד.

יום כיפור זה רביעי בערב וחמישי ואז שישי ושבת.

4 ימים של 100% בדידות

4 ימים של 100% שקט.

4 ימים של 100% דיכאון.