בתול בן 42

הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש,

נשק לאישה, חצה את הכביש,

מכונית מטופחת נהג מיומן

שועטים לבירה - יום חדש לעסקן הקטן. 

מחייג בנסיעה - ענייני מפלגה

ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.

השיחה קולחת, הובטחו לו דברים

כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים. 

מסמכים לעיון תקציבים לפיתוח

ועשן הסיגר לחלון הפתוח

הוא אומר לחבר מפלגה

"רגע גדליה אולי תהיה השגריר באוסטרליה". 

הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב

אז מה אם בדרך שיקר וגנב,

פניו משתקפים בחלון בפינה

הפרצוף שלו הוא

פרצופה של המדינה...

  מסדרונות השררה וקומות בירוקרטיה. תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה

הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים

וארבע מאות איש הפכו מובטלים. 

מדרימים במכונית - וילונות כחלחלים

הוא קופץ לביקור, הורים שכולים

הוא שכח שהטיף בעד מלחמה

הפרצוף שלו הוא

פרצופה של המדינה. 

הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה.

זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה.

זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך

הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך. 

בלהט נואם לקהל מתרגש

אדמה גואלים במגל וחרמש

הצביעו נכון ואני מבקש.. 

תנו לי כח

תנו לצרוח

מה שבא לי

כי היתה לי

ארץ זבת חלב

נגנו עכשיו... 

ואני לא מבין מה השתנה?

אם אני האידיוט היחיד במדינה,

שחרד למחר וחולם עלי זית

ורוצה להרגיש שכאן זה הבית? 

מלטף את פנייך משקיף לחלון

ואת מחייכת מתוך החלום

אוהב שאת ככה ולא משתנה

החיוך שלך הוא

פרצופה של המדינה...

 רכבות אחרי הגשם,

בדרכן מעיר לעיר,

יש בדרך תחנה קטנה,

אני יורד בשביל שהכרתי,

ושוב אני שומע,

ליד בתי האבן,

פרה גועה ברפת עזים בדשא,

ועכשיו אחרי שנים בגשם,

איש לא יזהה אותי,

צ'אפוזו ביישן,

וכל ילדי הכפר בדרך מהגן,

מצחקקים בקול,

תמיד כשבא אורח לא מוכר,

מי יזכור את בנו של הספר,

אני יוצא מחוץ לשיירה,

מזמזם כל הדרך חזרה.

 שיר אחרי הגשם,

שיר אחרי הגשם,

שיר ישן שאמא לימדה אותי לשיר,

שיר אחרי הגשם,

שיר אחרי הגשם,

שיר ישן מסתלסל ועולה בחלונות,

ואורג לי זכרונות.

 ברחובות אחרי הגשם,

החיים כתמול שלשום,

הספק עוד מלווה אותי,

אני חופשי ללכת הביתה,

זכרתי שיר שמח,

עכשיו אני שוכח,

אולי אני בורח מפני הגשם,

בכיכר ליד חנות היין,

מישהו פתאום צועק צ'פחו חזר,

יושבי בתי קפה זוגות ליד הבר,

מנופפים ידם כאילו כלום,

אף פעם לא קרה,

כאן תמיד זורמת השגרה,

אני יוצא מחוץ לשיירה,

ובוכה כל הדרך חזרה.

שיר אחרי הגשם...

היום ראיתי סרטון, רואים בו כוס ואז טיפה זולגת מתוכו.

אני לא יודע אם זה אמיתי או לא.

אבל, אם זה אמיתי, וכך ניראית "הרטבה" של כוס, זה מדהים בעיני.

1. אני אוהב בפלות, עם שוקולד.

2. אני אוהב ציצים.

3. אני אוהב רכבים.

4. אני אוהב ציצים.

5. אני אוהה ציצים.

6. ציצים זה דבר כל כך מדהים.

7. בא לי לגעת בציצים!!

8. תחת זה דבר יפה מאוד.

9. מדהים כמה כח יש לציצים.

10. אני ממש אוהב את המילה, ציצים.

מתנגדי חיסונים, לא מבין אותכם.

למה אתם נוסעים עם חגורת בטיחות?.

מגיע לי פרס עם הצלחה או פרס על טמטום ניצחי.

אין לי מושג או הבנה או דיעה..איך עד היום, לא התאבדתי.

 ידענו אש, ידענו רעם

ואהבה בת עשרים

ברחנו זה מזו לא פעם

אבל היינו חוזרים

 וחדר זה עודו שומר

זכרון ימים יפים יותר

עקבות סופה אשר

פרחה לה

כאן שום דבר אינו דומה

לאשר עבר לאשר חומק

לאשר הולך איתנו הלאה 

יפה שלי

את יחידה ומכושפה שלי

מאור השחר עד לבוא לילי

אוהב אותך,

אוהב עדיין. 

אני מכיר את כישופייך

את השקרים את הסודות.

צריך תמיד לפקוח עין

ולהישמר ממלכודות. 

ובלילות הכי קרים

היו ודאי גם אחרים

שאת גופך השביעו נחת.

הן אחרי ככלות הכל

היה לי כישרון גדול

להזדקן איתך ביחד. 

יפה שלי... 

הזמן שיר אבל מנגן עוד

והימים כואבים

אך אין מלכודת מסוכנת

כשלוותם של אוהבים. 

אם את רוצה עכשיו לבכות

ליבי עכשיו נקרע פחות

יש בזהירות עכשיו ללכת.

זה קו הגבול מכאן עד כאן

כי המשחק הוא מסוכן

המלחמה ברוך נמשכת

  יפה שלי...

 שביר, מתפורר בקלות

מעמיס על עצמו את כל העולם,

נושר כמו עלה למשב כל רוח קלה,

בקיצור, שביר מתפורר בקלות.

שביר, מתפורר בקלות

מחפש את עצמו, מחפש כל הזמן,

לוקח כבד, חושב זה סוף העולם,

בקיצור, שביר מתפורר בקלות.

 עטור מצחך זהב שחור

אינני זוכר אם כתבו כך בשיר,

מצחך מתחרז עם עיניים ואור,

אינני זוכר אם חרזו כך בשיר

אך למי שתהיי חייו מלאי שיר. 

חלוקך הורוד צמרירי ורך.

את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.

לא הייתי רוצה

להיות לך אח,

לא נזיר מתפלל

לדמותו של מלאך

ורואה חלומות עגומים של קדושה

ולמולו את אישה... 

את

אוהבת

להיות

עצובה

ושותקת

להקשיב לסיפור

על קרוב על רחוק

ואני,

שלא פעם

אביט בך בשקט

אין קול ודברים

שוכח הכל על אודות אחרים.

שוכנת

נפשי

בין כתלי ביתך

ושבויה

בין כתלייך

ממני נפרדת

עת אני בגופי נפרד ממך.

פרוש חלומי כמרבד לרגליך

צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך

לבשי חלוקך הורוד לעת ליל

עוד מעט ואבוא אליך. 

עטור מצחך זהב שחור

יקרב אל שפתי

כחרוז אל שיר

אז אלחש באזניך

עד בוקר עד אור כשיכור...

עטור מצחך זהב שחור.

 בסוף של יום אחרי הכול נאמר שלום ובינתיים

על המסך נופלות שבעים ושתיים בתולות מהשמיים

בחוץ סופה שואגת, אבל בבית שקט

שולחן ערום, כסא עקום ובטן מתהפכת.

 כמה שאני אוהב אותך

כמה שאני אוהב אותך

 בסוף של יום על הספה בלי להוריד ת'נעליים

והמסך שוב מהבהב עובדים עלינו בעיניים

בחוץ שוקעת ארץ, ואת לא ממהרת

בסוף של יום תופס מקום על המיטה המשותפת

 כמה שאני אוהב אותך...