בתול בן 46

 ולא היה ביננו אלא זוהר,

זוהר עניו של השכמה,

ברחוב כפרי,

ולבלובו של גן בטרם פרי,

בלובן תפרחתו יפת התואר. 

ומה מאוד צחקת,

באמרי כי אל השחר הענוג ,

כורד אקרב ואקטפנו למזכרת,

 ואשמרנו בין דפי ספרי. 

את זרועך נשאת, התזכור?

והנידות אט ענף תפוח,

ועל ראשי ירד מטר צחור. 

מאחורי גבך הכפר ניעור,

החלונות נצטלצלו עם רוח -

ולא היה בינינו אלא אור.