בתול בן 42

 אור נדלק בבית הכרם,

נר זורח בניות,

בגונן הילה זוהרת

ועיני אל תלפיות. 

בקוממיות בוקע,

שיר מקשת החלון,

מגילה מזמור נובע,

אל אוקיינוס הלילות. 

שובי, שובי,

בת ירושלים אל ביתי,

אל יום קודשי,

הריבון גמל עלייך ועלי,

ועל נפשי. 

סהר של שבת הגיח,

שט על מאה שערים,

איש מבית לוי הופיע,

שב מדרך נס הרים. 

כוהנים עברו בחושך,

בבואם מעיר גנים,

עם אפוד,

זהב וחושן,

רימונים ופעמונים. 

שובי, שובי, בת ירושלים... 

אל רמת רחל יגיעו,

מלאכים ושנאנים

את ימין משה ירגיעו,

משכנות שאננים.

 מישהו מרבד יניח,

על עין כרם הרדומה

ושלוה דולה יבטיח,

לרחביה ורוממה. 

שובי, שובי, בת ירושלים... 

הריבון, הנה גמל עלייך

נומי, נומי עיר שלם

הנידח במשוררייך

את שירך הנם חולם.