|
|
|
פלאפון חדש,
לא השמשתי בו את אינסטגרם, בכלל.
פייסבוק מוגבל לעשר דקות ביום.
תוכנות הצפייה כולן מושבתות, פינטרסט, וכדומה.
תוצאה, נושם לי מעט יותר זמן.
מצד שני תוהה,
(1) כמה זה משקף את ההשתבללות הפנימית שאני חווה
(2) היציבות וההתפתחות מערכות היחסים הקבועות בחיי
(3) איך הכלוב שרד את החיתוך?
(4) המקום של המוזה בחיי
(5) המקום של החשיפה של מעשיי לעולם
בלי מסקנות
טוב יש אחת שלא קשורה, שבת בבוקר בלי חיבוק בוקר נכון, היא ביזבוז
מוד מטופש אז.
התאפקתי ולא כתבתי בפורומים.
הכי מעריב לנוער שלי.
אבל זה התחבר לשאלות / פוסטים קיומיים בבלוגים שאני כן קורא ומגיב להם.
אז השארתי סימן חיים אחר.
אני הייתי Bent, ולמרות זאת לא הגבתי לטיפשות מילולית מיותרת.
צל"ש מדוד אלי אקספרס עכשיו.
טיילור הוקינס, שאני זוכר בתור החיוך מאחורי אלניס מוריסט, ואז החיוך מאחורי דייב גרוהל, ובכלל החיוך הזה.
סאמק.
אז למה אני על פאקינג קוצים של אינסומניה בלי שום הסבר?
סוגר פה, פותח ספר.
נייר מרדים יותר ממסך
במערכות בקרה מלמדים לזהות מערכות מתכנסות ומתבדרות, בקרה טובה מטרתה לכנס מערכת שמגיבה להפרעה כמה שיותר מהר לערך נדרש.
במערכות ניהול מלמדים דברים דומים, צוות וחלוקת מאמצים, כל מיני שיטות שאמרות להביא תוצאות של מאמץ ארוך בזמן ידוע.האחת מהן היא למדוד את התגובה להפרעה גם היא.
בפיננסים, כשמלמדים ניהול תקין, שואלים לא פעם שאלה פשוטה, אם היית צריכ.ה להוציא היום סכום גדול, ולא חשוב מאיזה סיבה, נגיד 100,000 ש"ח חירום, האם היית יכו.לה וכמה זמן היה לוקח לך להתאושש? הפרעה ואיזון.
כמי שתמיד אוהב את עצמו בעומס גבוה, מי שבידיעה מנסה לדחוס בחיים האילו פעמיים חיים לפחות, מדי פעם גם אני שם לב שאני מתבדר, יוצא מאיזון. נכנסה הפרעה אחת או שלוש באותו זמן שהם מצטברים.
בזמן האחרון היו כמה ארועים כאילו, שהוציאו אותי מאיזון.
ולפעמים, העומס, נהיה לא הגיוני, וכשלא הגיוני, אני עושה דברים לא הגיוניים., כמו למשל, בתוך האין זמן הזה שלי, אני ממש רוצה למצוא זמן לצלם, סט חדש, התחלה.
כי אם לא שפוי אז שיהיה עד הסוף.
אבל כמי שרוצה ורוצה, אני רוצה משהו אחר.
אני רוצה לאתגר את עצמי, הלאה.
אני רוצה לבלוע יותר.
אני רוצה לצלם משהו שחורג לחלוטין מהנורמה שלי.
אז כן, אם יש לכם.ן משהו פסיכי בראש, זה הזמן ללחוש לי אותו.
--------------
מתכנן לעצמי בסוף החודש חופש קצרצר בחו"ל, פתאום חופש נשמע לא רק צורך אלא שפיות. וככל שאני נוטה לטבוע יותר בעבודה קשה, ולהעמיס יותר, יותר ברור לי שאני חייב לברוח קצת. הגיוני נכון?
אחרי שלא קראתי חודשיים ספר עד הסוף, סיימתי שניים השבוע, כי אין לי שניה לנשום, והאינסומניה השתוללה, אז יצא משהו טוב מזה.
בחו"ל המיועד מחכה לי הרפתקאה קטנה פרי המאמצים של השנים האחרונות, סוג של חיוך וטפיחה על השכם עצמית.
אני יורד מהיי פסיכי של לעשות כמה דברים שבכל צורה מוגדרים כהצלחה. ובתכלס הם רק דלתות שנפתחו ואחריהם עוד הר לטפס. מה שמונע ממני כל יכולת להרגע לברך את עצמי, אלא מעלה את הצורך ללחוץ עם הרגל על הדוושה שוב עד הרצפה.
מתי שהוא נהייתי המבוגר האחראי, ההוא שמרצה לא.נשים מניסיון, זה שיש לו את הצלקות ללמוד מהן, ואני לא מתיישב לחלוטין לעצמי בנקודה ההיא.
התחלתי ללמוד תכן של מערכות שלא נגעתי בהם מעולם, בתוך העולם שלי זה קצת מקביל למנתח מח שיום אחד מתחיל ללמוד ניתוח לב, כי פתאום נמצא הקשר וסיבה, אז הבסיס דומה אבל הפרטים, הפרטים הקטנים, הפרטים החשובים, הכל בפרטים, ואוי כמה הפרטים אחרים.
אני כבר לא אצא לפנסיה כשאני בן 50, מה עם 55?
אני תוהה מול עצמי, אחרי שסגרתי את המכסה על שתי יוזמות שלי, ואני היום מסייע לאחרים לממש את החלומות שלהם, האם אני שרוט ומתעכב בלממש את החלומות שלי, האם פתאום אני מתנהל ממקום של חשש עצמי?
תסמונת המתחזה נעלמת ברגע שאני על הפודיום.
אני אוהב אותך. כן הכוונה גם אליך, וגם אליה, את יודעת מי את, ואת יודעת למי כתבתי את זה שהוא לא את. זה אני. מסובך. והכי פשוט שיש.
הבלוג הזה = הפסיכולוג העצמי שלי. תסבלו.
אני מתגעג לרעיון של אבא שלי.
זה חייב להיות דפקה מהותית להיות רעב כל כך כל הזמן.
די נגמר הזמן למחשבות רנדומליות, אם הייתי לוקח ריטלין הבוקר כנראה שהייתי במקום אחר.
אבל להקיא את הראש החוצה זה משהו שאני חייב לעצמי.
מחר אקרא את כל זה ואעבד שוב.
החיים יפים במיוחד
רק סיימתי קורונה
WTF?
פיכס פיזי לי
אולי העולם חוזר לשגרה?
מתי שהוא בחודש הבא, אני חוזר להרצות בפני א.נשים, ממש ב LIVE, במקום שיש בו כסאות וא.נשים (לא מעט כאילו בתקווה) + צופים מכמה וכמה מדינות, סליחה כל זה לא חשוב.
מה שחשוב זה שזה מספק לי נקודת זמן למשחק.
ומיינד פאק ממש שווה.
כלומר אני מקווה שהוא יהיה ממש שווה.
הבנתי למשל שדניאל שלי לא קראה לי מעולם רשע, וזה ממש משהו שנדרש לו תיקון (כי זה אני שהיא לא מכירה עוד מספיק 😄 )
ולצורך הנושא אגייס את יכולת המיינד פאק שלי להנאתי.
אז היום הנושא הוא עמוד - ומה אפשר לעשות אם עמוד. והנה דוגמא מהעבר
ובסוף בסוף אני אחייך זה בטוח
כנראה אהיה בצאט במקביל
יש סיכוי לבאנגלס?
יש סיכוי ש
בגיל 16 ייצגתי את ישראל במשלחת נער.
דיברתי על דברים שלא הבנתי בהם לא.נשים שלא היה אכפת במיוחד.
בגיל 51 ייצגתי את ישראל שוב בשיחה מול כמה מדינות, דיברתי על דברים שאף אחד אחר בשולחן לא הבין באמת, ולא היה לי אכפת במיוחד.
אם יהיה בסדר יצא מזה טוב בעיקר לא.נשים אחרים
יש משהו מאוד שונה להיות נציג המדינה הפסיכית שלנו בדיון טכנולוגי
סתם קוריוז
