REBIRTH OF BENT

מתמונת רוסטביף מושלם שהכנתי, 

הוא בקבוק היין הנהדר שאני עוד רגע מחסל לבד, 

שגורם לאתגר של להעלות תמונה להראות רק טיפה יותר מורכב מלעלות למיטה לישון. 

כמו שיכור, אני תוהה האם אני כותב ברור מצד שני. 

לכם, לאהוביכם, לגעגועים ולברכות שבחייכם. 

לכולם. 

\

סדרה שקצת מתחברת לי עם בדידות ובידוד

תהנו

הלילה היה חלום אקשן, ברור כדי לזכור, פרטים. אמורפי מדי מכדי לזכור מי ומה, ואיפה.

אבל במרכזו, קשירה מפוסקת, גוף על הקרקע, ורק רגל אחת מתוחה כלפי מעלה, עקודה מעל הברך, בצורה מפוסקת ומלאה, ומצד שני, כמעט חופשיה לנוע ולהתקפל.

על אצבעות הרגל הפשוטה, תליתי / קשרתי פעמון, או פעמונים, ונגשתי למלאכת העינוג, ומעלי היה שקט תחילה, ואז כבר לא.

היה חלון מעל, ושכנים מרחוק, גניחות מאופקות, וטעים לי. 

נכתב כדי לשמר את הרעיון לביצוע. 

במסגרת השינויים בעולם, כול המודליום/יות בעולם, נפגעו ישירות, אין צילומים כמעט לכלום.

במסגרת היותי חובב, ומאחר ויש בארכיון שלי תמונות של א.נשים שהתאהבתי בהם בקצרה, הצעתי לכל המודליות המקצועיות שצילמתי, אילו שיש להן כל מיני אתרי פטראון, onlyfans, ודומיהם (בינהם גנבי שמי bentbox 😈 ) גישה לכל התמונות שלהן, חינם, לי הם לא מביאות רווח, ואולי להן זה יעזור קצת.

למה אני מספר את זה, כי Quinn ועוד כמה בחרו בשמחה לקבל את התמונות ויהיו המון תמונות שלי בכל מיני מקומות, אבל בין השאר, הצצתי בסטים ישנים שלי יחסית, ויש שם פנינים כמו זו, שפה לרגע לא מוגדר, שבכלל לא ערכתי עד היום, אלוהים יודע למה (אני יודע למה, יש לי תור עריכה שאני מתכחש לקיומו, ואם כל מי שיש לו סבלנות אלי , ומחכה, תודה רשמית).

אז תהנו, ויהיו עוד אני מניח.

בתוך שלל הדברים שחיפשתי השבוע, 

היה את חתיכת האנטנה הצבאית ששמרתי אי שם פעם, מחומר מרוכב כל שהוא בצבע חאקי תקני, גמישה, דקה ובלתי שבירה, שבטח כבר מצאה מקום בפח, ורק זיכרוני המעומם והעובדה שאני אגרן כלי עינויים, והתמונה הזו שיש לי בראש, גורמת לי לחפש אותה שוב.

והתמונה את שואלת, מה בה?

האנטנה, לאחר שימוש כקיין, ועליה טיפה של דם, מסתלסלת לאורכה, נשענת לה על הקיר הירוק המחודש.

אבל זו לא התמונה רק שבראשי, אלא החיבוק, של גופך הרועד, מכונס בי, כשאני צופה בטיפה מחליקה שלא מרשה לי לזנוח את החיפוש.

רכשתי ערק לבנוני תוצרת בית פגזי, לא בדקתי אבל הערכתי שהוא 50 אחוז אלכוהול לפחות, וטעים רצח. 

היום התחשק עליו פחד, אבל עם טירוף הקורונה מסתבר שיש לי 38 סטייקים בפריזר, 60 קילו עוף, 20 קילו דגים, 12 שקיות ירקות קפואים, ואפילו לא קוביית קרח אחת לרפואה.

מגיע לי. 

כי לא נרדמתי,

עד כמה ואיך האתר הזה משרת את האגו שלי,

ואין ספק תכלס, הנוכחות שלי פה היא בעיקר לסיפוק האגו, ומשנית לסיפוק האיד.


אני תצומי מונסטר, וכאן אני שואב אותה,

וכל העולם המשתנה, והאני המשתנה, גורם לי לחשוב בכלל את הנחיצות של החצנת האגו כאן,

ואת מה הוא משרת, מה הוא סיפק, ומה הוא אמרו לספק בעולם שבו אני בוחר כרגע.

חלק מהבחירות למשל היא לצמצם ולהתמקד, חברה שאלה אותי לפני זמן מה השתנה , כי הצילום שלי השתנה, ועניתי שאני נוכח.

אז אני רוצה להיות נוכח יותר, ברור יותר.

וכן זה כתוב לך.

שיהיה בבית, לרגע שאגיע,

את הרשימה הבאה: 

המשך בפרטי בלבד

יש המון שיחה על האחרי

יש דברים שחייב שיקרו

ומהר

ויש את הצד הדבילי שלי, שחושב לדוגמא, על כך שביום שאחרי יהיה לי מלאי די פסיכי של כפפות חד פעמיות בשלל צבעים

ומה לעשות איתן

ואיזה תמונות לצלם אחרי המה לעשות, ובמהלך, ובכלל

וזה ישר מחזיר אותי לחישוב של מתי זה יקרה, ולגעגועים.