REBIRTH OF BENT

כשתבואי, תדעי שאנחנו עומדים לשחק, כיסוי עיניים ימתין לך תלוי על הקיר בכניסה, נשיקה וחיוך ומגע, "מוכנה?" אני אשאל בחיוך.

תהנהני, תגידי "כן, מחכה."

אפשיט אותך לאט, אנשק אותך הרבה, אוביל אותך לחדר, על המיטה אני אקשור אותך, רכה ומפוסקת, וכשאסיר את כיסוי העיניים ואצעד לאחור, יהיה לך הזמן לראות מה חדש ומה מתוכנן לך הערב.

הפעם, לא שוט או ויברטור יחכה לך כהפתעה, לא מגבת, לא דובדבנים, לא נר, מים, שמן או עזר כזה או אחר, אלא מיד תראי את הגבר בפינה, קשור לספריה, מסכה על פניו, פיו חסום, ועיניו הרעבות נעוצות בגופך העירום לפניו.

אחר כך תראי את הצעצועים הפרוסים, התלויים, הנרות, תריחי את הריח אבל עיניך יחזרו אליו שוב ושוב, כי למרות שאמרתי והזהרתי, מראש, המבט זה שהוא נועץ בך, לזה לא היית מוכנה.

המשחק יהיה פשוט לא אתגרי ולא מסובך אבל מה יעשה לך זוג עיניים בחדר?

איש נוסף שיראה איך את רק שלי, ולעולם לא יגע בך, אדם זר שלא תדעי לעולם את שמו, פרצופו. ידע בדיוק איך את נוהמת על ארבע, גומרת, מוצלפת, כואבת, קשורה, מזדיינת, מוצצת, רוכבת, רק שלי, כלבה שלי, יפה שלי, אהובה שלי.

כשנגמור לשחק, לשכב, להזדיין, לאהוב, להתחבק ולנוח, אחזיר את הכיסוי לעיניך, אקח אותך לסלון, שם תמתיני, ובזמן שאשחרר ואשלח את הצופה לדרכו, תשבי שם בחושך, והוא ילך בלי מילה או מגע לעברך.

ואולי תתהי מאותו היום, מי זה שישב שם לאורך הערב, והאם היה שם אדם או חלום.