לפני שאת עוזבת את הכלוב יש משהו שאני חייב להגיד לך, דווקא כאן:
תודה,
על שלימדת אותי לאהוב מחדש, ויותר מזה להאמין באהבה, זה אולי נראה לך שלא עשית וזה בא ממני, זה לא, לפני שנפגשנו הייתי במקום שבו אהבה נראתה כמו משהו שאני לא מסוגל לה.
על הסבלנות, אולי לא מספיק ממנה, אבל אני יודע שלא היה קל לידי, ללוות אהוב /בן זוג דרך גירושיו מאחרת דרש ממך הרבה, יהיה לי קשה בלי העיצה שלך, ובלי הקול השקט שלך.
על האהבה, המגע והפתיחות, על זה שהזכרת לי כמה אני יכול לפרוח פיזית.
על החוויות, על היום הולדת שלא יהיה כמוהו, על החברים וההכרויות שהשארת, על בישולים, על האירוח, על הצבע של הספה, על הסידור של המטבח, על גרביים של סופנגבוב, על הצעצועים, על הסטיות , על מה שהתעורר בי, על הכול.
על הדברים הקטנים שאי אפשר למנות, על הדברם הגדולים שלא קל להביע, על כול מה שלימדת.
אוהב,
BENT שלקצת היה של IZIS והיא הייתה שלו.
לפני 16 שנים. 6 באפריל 2008 בשעה 4:58
