בלי צביקה, מיטלמן, שופטים או הילדים המצווחים. עם המון אהבה לשירה , ילדה נהדרת, שרה, מקפצת ונהנית מול אנשים שנהנים כמעט כמוה.
בחיי אני לא רוצה להישמע יותר מדי נדוש אבל למרות כול המרעים, המלעיזים ושאר ירקות, היה למה למה לחכות, במה מסוגננת וכמעט חפה משטויות, חמישה נגנים איכותיים מלווים ושומרים, קול משמיים ובחירת שירים מאוד מוצלחת ברובה.
אני חושב שלמרות הכול, מרינה ושכמותה, היא כנראה הסיבה שעבורה תחרות מטופשת כמו כוכב נולד חיה, יותר מהנינט, שתהייה הבייב של המדינה כמה שתרצה אבל שכחה לשיר, יותר מההראלים היפיופים, יותר אותנטי מסעדו.
מרינה בלומין, המתנה של ערוץ שתיים לתרבות הישראלית, חיית במה וקהל בתהליך של גדילה.
יש גם ביקורת, סאונד בינוני ומטה, שכמעט הטביע את הגיטרה המלווה, מניירות ילדותיות וסלסולים מיותרים שאני שמח להגיד נעלמים עם התקדמות המופע, עיבוד של שירים באנגלית ועברית שקורא להשוואה למי שלמרות הפוטנציאל גדולות עדיין ממנה (אחינועם ניני, טיירני סוטן, גודי גרלנד, נורית גלרון ואחרות), ילדותיות חיננית.
אבל הקו התחתון הכי חשוב, אחלה הופעה.
נ.ב. מי שרוצה לראות את הפוטנציאל שאני רואה , אני חושב שהיא יכולה להיות גדולה מהנפלאה הזו:
http://www.tierneysutton.com/
----------------------------------------------------------------------------
בוקר של אור,
השכמה כמו שאני אוהב,
אישה מחבקת,
והרגשה של שייכות , למקום ולחוויה,
שני אטבי כביסה והנאה עד כאב,
בוקר טוב.
לפני 16 שנים. 26 באפריל 2008 בשעה 12:20