הסיוט של בעל הבית,
10 ל12 בלילה אני מעופף לי על כביש החוף בדרך הבייתה,
עייף, מחוייך ומלא אנרגיה,
טלפון, אני עונה בלי להסתכל מי ומה (הנחת בסיס, שהשותפה לסטייק אומרת שהיה לה כייף, הגיוני לא?),
אבל לא,
בעל הבית מהגיהנום שלי,
ב.ה.מ -"אני צריך עזרה 500 ש"ח למחר",
אני - "אההה, מה?"
ב.ה.מ.ה - "מחר אני יורד לXXXXX, ואני צריך 500 ש"ח"
אני - "כבר אמרתי לך , לא"
ב.ה.מ.ה - "אני חייב"
אני - "אז תפקיד את הצק שלך."
ב.ה.מ.ה - "את לא נחמד אלי"
אני - "אההה, נכון"
ב.ה.מ.ה - "אני אפסיק להיות נחמד אליך."
אני- "זה איום?"
ב.ה.מ.ה - "כן"
וכך השיחה ממשיכה ואני כבר כמעט שכחתי את טעמה של הארוחה, הבירה , השפתים, ושאר הטוב של הערב.
אחרי שאמרתי לו במנומס ללכת להזדיין, עוברות כמה דקות של צפירות ולות ויורדות, אני נרגע ,מתקשר אליו, ומודיע לו שאני אהיה נחמד ותמורת הצק של החודש, מחר בשש וחצי בבוקר הוא מתבקש לבוא לקבל את המזומן ממני.
והכל היה בסדר, עד הבוקר והעובדה שהבהמה הגיע בלי לצחצח שיניים, בלי להתקלח השבוע, והשאיר אחריו חשק עז לחטא את כול איזור המגורים שלי.
---------------------------
כדי להשלים את הבוקר, כשקמתי ראיתי בפעם הראשונה את נזקי הסדר של סוף שבוע שלם עם הגמדות,
יש לי ספין אוף חדש לחוקי מרפי "גודל הבלגן שילדים יכולים לייצור הוא ביחס ההפוך (ולוגרתמי אם אתם שואלים אותי) לזמן הפנוי של המבוגר שיסדר אחריהם".
--------------------------
אני צריך חופש ואני אפילו מתכנן אחד.
אני גמדות וכול עם ישראל ביחד בטורקיה.
איזה כייף לי.
לפני 16 שנים. 10 באוגוסט 2008 בשעה 9:27
