אהבתי שלוש וחצי פעמים,
אולי זה הספק גדול אולי זה הספק לא מרשים, זו עובדה.
זה מין פוסט מוזר על שלוש מתוך שלוש וחצי, בלי הסברים.
זה מין אבסורד שכזה,אני מביט בהן, אחת אחת, ושוקל אותן:
הראשונה, אהבת בוסר לאישה מבוגרת, אהבה חסרת סיכוי, אהבה מסרסת ומשתקת, שזכתה למימוש חלקי וחסר סיכוי.
אהבה שאין בה חרטות או מבט לאחור, חסרת יופי או סיפורי, אהבה כמו שילד יכול להיות מאוהב בראשונה שלו.
את האהבה השניה ראו פה מתפרקת, מתנפצת, ולא שהיא אי פעם חדלה, היא רק עלתה על שרטון המציאות, 12 שנה שעלו בעשן, קטורת משכרת שהתפוגגה, זמנים קצרים נפלאים שזורים בכאב היום יום של חוסר התאמה, חלום בתמונת, תמונות בשחור לבן, יחסים מוקצנים.
היא הייתה והונחה מאחור.
השלישית, גדלה פה,
השלישית שבה לפה לא מזמן, על השלישית אין לי מילים ולא דבר להגיד.
רק לציין שלא הבנתי שהיא לא הסתיימה מעולם, חשבתי שהנחתי גם אותה מאחור, עד אתמול או שלשום, מטלטל.
רצון טוב לא מנצח, או שעדיין הייתי במערכה שניים.
היה ונגמר. היה ונגמר? ובכל זאת, כואב.
והחצי,
החצי הוא כולו טיפשות שלי, ולא ידוסקס כאן אלא עם יושלם אי פעם.
לפני 16 שנים. 16 באוקטובר 2008 בשעה 2:33
