מצחיקה,
היא מתעבת את הסמננים המוקצנים של הסטיות, צעצועים, פשוט לא עושים לה את זה, כך היא אומרת, עור זה פטיש, לא סקס.
היא מפעילה את המוח כדי לא לאפשר לפאראפליות לעבוד עליה.
היא רוצה את זה טהור ואמיתי, לא קנוי בסקס סטור אפוף חרמנות.
לא סילקון דמוי, לא רוטט במקום לשון, לא אזיקים ולא חבל.
הרציונליזציה של הסטיות.
כאב היא אומרת, "כן, בטח, כאב זה חיים, אבל ראבק, כאב שפוי בבקשה".
וכך טובי הצעצועים נשארים להם מיותמים, והיום יום עולה על שולחן המשחק.
------------------------------
חזרתי מהמשרד, עם חבילת גומיות בשקית וחיוך.
חומות וצהובות, עבות ודקות גדולות וקטנות, אני פורס אותן מולה על שולחן הקפה שבסלון.
אבל חסר לי משהו עד שאני נזכר במטמון לאב המחייך ומוציא עוד שלל גומיות קטנטנות ממלאי החירום.
החיוך שעל פני עוצר אותה.
טבעי זה יפה, וטבעי זה ערום והיא ערומה מול עיני ומול הר הגומיות.
על השולחן אני מצייר בגומיות.
אני שוזר שלוש עבות אחת בשניה והיא מהצד השני של שולחן הקפה מתבוננת, השלוש האלא יהווה חגורה.
אני מניח שתיים קצרות ועבות במיוחד, הן מתאימות בדיוק לחפון שד עגול ועומד.
גומיות קצרות במרכזן לטיפול במרכזי העונג.
שתיים שזורות לידיים.
לכול גומיה שימוש, אל מול מפת העירום שמולי אני מקצה לכול גומיה מקום.
לבסוף אני שוזר לי עוד כמה יחד מתרומם ומחייך אליה.
היא מביטה בי ושואלת "אני בצרות להערב, נכון" מחייכת היא לא ממתינה לתשובה אלא מסתובבת כשגבה אלי היא מוסיפה "תתחיל".
-------------------
לפני 16 שנים. 26 באוקטובר 2008 בשעה 19:46
