עוד טיסת לילה שלישית ברצף בחמישה ימים,
אני כול כך עייף, שכשהיא עוצרת את האוטו לידי אני מחכה להכניס את הדברים לבג'ז ורק לשבת שוב,
היא לא מוותרת, נשיקה שווה אחרי, העולם מסתובב מסיבות אחרות ואני בחזרה מחייך.
נוסעים ובדרך אני משרשר שיחות, כול מי שצריך בעבודה לדעת שנחתתי ועם צריך אני זמין,
אני תמיד תוהה עם זה רק הנפיחות העצמית שלי שמכריחה אותי להתקשר, אבל בדרך אני בכול זאת מתעדכן בשבילי, אז שיהיה.היא שקטה, נותנת לי את הזמן לנקות ראש, לא דורשת אותי מיד, יודעת שאהיה שם איתה עוד רגע, וזה מריגע, ומשחרר ונותן לי להיות איתה.
אצלה,
אחרי קפה אני מתחיל להתאושש ומוציא את המתנות,
המגוחכות והרציניות,
מה לעשות צעצועי מין בניו יורק שווים וזולים, אז הארגז יתפח בעוד קצת.
אני אוהב את איך העיניים שלה משנות גוון מול הצעצועים,
לא מתרחבות, לא פחד, שינוי גוון בחיי, מחום חם לחום כהה,
אני קורא בהן מין אההה, הפסיכי הביא עוד משהו,
נו שיהיה.
וזה משעשע כי כול הצעצועים האלא רואים אור יום או אור נר או חושך אולי פעם בחודש, וגם אז אני לא חוגג בריבוי צעצועים, אלא מיקוד לטובת מחקר. ערב אחד שווה קומבינציה אחת, זה תמיד מספיק.
ובכלל הסקס, אוי הסקס, הונילי המדהים הזה, שאולי בפעם הראשונה מספק אותי עד עומקים שלא ברורים, גורם לי לקפץ יום שלם אחר כך ועדיין משאיר אותי חרמן כול הזמן לעוד ועוד ועוד. אולי כי הפעם זה פשוט מפגש של מוחות, של שני חרמנים אמיתיים, שנותנים ונותנים, שנגמר רק בעוד, ואולי זה הריח ואולי זה הרצון, אבל אוי כמה טוב.
אז הספה, מלאה מתנות ואחד גבר גדול ושפוך, ומחובק, מחובק ושפוך וטוב לו, טוב לו ושקט לו בראש, והיא משחקת בצעצוע החביב עליה, אצבעות וציפורניים עוברת בין שערות החזה, מדגדגות, צובטות, שורטות, נעימות, ואני מגרגר לי, עיניים עצומות, עד שהמגע מגיע למקומות כאלא שאני מתעורר, גורר אותה איתי להתקלח באמבטיה הענקית, שלוש דקות של ספוג קוראני ומים חמים מדי ואני ער.
ער וחרמן,
והיא מחייכת,
תורי אני אומר, שבי, יושבת ואני מתחיל לחפוף לה את השיער,
ידיי בשיער המלא המדהים הזה, חופף כשהיא מחליטה שמה שמתנופף לה מול הפנים מקומו לא באוויר.
אז אני חופף ונמצץ, חופפפפף ונמצץ,חופפפפפפפפפפפפפפף ונמצץ, נו באמת עד כמה הצגה, נמצץ.
דקות של תענוג וידיים חופנות שיער מסובן, עד שמגיעים לנקודת הנאה נכונה, אני שולף את עצמי החוצה, לוקח את הברז מכוון את הזרם לזרנוק ומוריד את עצמי מול החור הרעב, מפסק ומכוון את המים, התעללות של דקה שתיים מביא אותה לקוצר נשימה, עוד כמה שניות אחרי, קצת לשון והראשונה של הערב אחריה.
הגיע זמן קונדישנר, הרעיון ברור אני בטוח.
אחרי השטיפה ממשיכים למיטה, הצעצועים על הספה בסלון, ההנאה בלעדיהם גדולה,
שעה ושלוש או ארבעה אורגזמות אחרי מגיע הזמן לאכול.
כשאני מגיע למיטה אחרי אני ישן עוד לפני שהעינים נעצמות,
ומבלה את לילה מחובק, נלחם על השמיכה, עם חיוך ענק,
בית זה אנשים.
לפני 15 שנים. 17 בפברואר 2009 בשעה 11:50
